האם זה בסדר להוציא ספר שהוא "בסדר"?

פנתיאון.

 

זו היתה המילה האחת שרצה לי בראש,

כשעשיתי ביום חמישי קריאה אחרונה

לספר של מ', שנערך אצלנו.

 

והיו גם שתי מילים: לא לפנתיאון.

 

(למה זה צריך לעניין אותך?

כי אולי זה יקרה גם לספר שלך)

 

ובקריאה טרום עימוד,

הספר שלה לא היה לפנתיאון.

הוא היה "בסדר".

 

יש לו נושא נפלא, רעיון גדול מעולה,

אחלה דמויות, אחלה סיפור,

וסגנון "בסדר". 

היו שם שלושה עניינים שיכלו להשתפר:

כינויי גוף (הוא, היא),

ריבוי פסיקים - במקום סימני פיסוק אחרים,

ופסקאות שאינן מחולקות אופטימלית.

 

אלה לא טעויות עברית. הטקסט תקין.

הטקסט "בסדר".

אבל לא לפנתיאון.

 

הרמתי זום מיידי לאושרית וליעל,

שתי המנהלות המקצועיות שלנו

(עריכת ספרות ועריכת לשון). 

 

היתה לי שאלה אחת:

האם זה בסדר עבורנו להוציא ספר "בסדר"?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

החלטנו שלא.

 

אנחנו רוצים שכל ספר שאנחנו עורכים יהיה לפנתיאון.

 

זו לא החלטה עסקית מבריקה במיוחד.

זה יעלה לנו עוד כסף, לעשות עריכה סגנונית נוספת.

אנחנו לא עומדים לבקש פיצוי על זה.

זה יעכב את ההפקה.

אנחנו גם לא נרוויח יותר, כי הזכויות הם של מ'.

 

ואולי זה בכלל לא יקרה, 

כי קודם מ' היתה צריכה לאשר לנו את זה!

 

וכאן כבר מדובר בעניין אחר,

כי הסגנון של הספר

הוא סגנון הכתיבה האישי שלה.

ככה היא כותבת.

ככה היא בחרה לכתוב.

ובסופו של דבר, זה הספר שלה.

 

ויש מחברים שלא אוהבים שמתערבים להם בסגנון.

גם אם זה לטובת הספר.

 

אז התקשרתי אליה.

ושאלתי גם אותה שאלה:

"זה בסדר אם אנחנו נשנה?"

 

והיא היתה צריכה לקבל החלטה.

 

וזה מצחיק קצת,

כי כל החודש הנוכחי,

באקדמיה לסופרים, 

יעסוק בהחלטות כאלה.

החלטות של הסופרים.

זמנגוף, סיקור, פריימינג, שקיפות כתיבה.

 

החלטות בהן העורכים מעורבים - 

אבל הסופרים הם אלה שקובעים.

ואם החלטת לכתוב ולהוציא ספר השנה,

גם אם יש לך כבר טיוטה חצי אפויה

ובא לך ספר לפנתיאון,

אנחנו צריכים להיפגש ולבדוק התאמה

למרתון הכתיבה שמתחיל ממש עוד כמה ימים.

 

כך קובעים פגישה.

 

ואגב, מ' החליטה נכון.

השבוע אני נכנס לטקסט שלה אישית,

יחד עם אושרית ויעל,

ויחד נדאג שיהיה לה ספר לפנתיאון.

 

לירון פיין

Image by Patrick Tomasso