• talbe4

איך לכתוב יצירת מופת?

אחד הדברים הכי כיפיים שיש

בלהעביר שיעור כתיבה

באקדמיה לסופרים כל יום, ממש כל יום

(לא את כולם אני מעביר אישית),

זה שכל יום מקבלים תובנה חדשה

ולפעמים היא מאוד משמעותית.

לפעמים היא משנה חיים.

כמו ביום ראשון.

היה שיעור פידבק אונליין,

ועל הפודיום עלה לדיון ספר ילדים

שאחת המחברות, סבתא לנכדים,

שוקדת עליו. בנושא מאוד חשוב.

כצפוי מכל דראפט ראשון,

גם כתב היד הזה לא היה מושלם. המאפיין הגדול שלו

(חשוב לשים לב: אני לא אומר

"בעיה" או "פגם", אלא "מאפיין")

היה גנריות.

הילד היה ילד גנרי עם שם גנרי,

האמא היתה אמא גנרית מאוד,

הדיאלוגים היו גנריים וצפויים.

האם זה אומר שיצא כאן סיפור

גנרי, שחוק ומשעמם?

ממש לא!

ההתייחסות הנכונה לכתב היד,

(וזה מה שאמרתי אתמו

ל-25 המחברים שהיו בשיעור)

היא שזה שלב ראשון של יצירת מופת.

אני אחזור:

שלב ראשון של יצירת מופת.

המחברת שמה את עיקרי הסיפור על השולחן.

יש מולה ערימת חימר שמזכירה בצורתה כד.

בדיוק כמו שהיתה מול רב-האומן

שיצר את הכד הכי יפה בעולם אי פעם.

עכשיו צריך להתחיל לעבוד.

כאן האנשים, והמחברים, נחלקים לשניים.

הילדים, קצרי הסבלנות,

יכריזו על ערימת ה-חימר שלהם כיצירת מופת,

מושלמת כמו שהיא, ויתעצבנו על ביקורת.

והם באמת יישארו בשלב הראשון של יצירת המופת.

הבוגרים, המנוסים, החכמים,

יתנו לילד הצווחני שבתוכם להירגע,

ואז ימשיכו ויקשיבו לעצות,

ימשיכו לעבד וללטש ולשייף,

יבחנו אלטרנטיבות,

יעדכנו, יעדנו, ידייקו ויזקקו,

וכל פעם הם יעלו שלב בדרך ליצירת המופת.

אם הם ימשיכו מספיק זמן, זה גם יקרה.

המחברת של הסיפור מאתמול היא כזו.

היא ממש הרשימה אותי באישיות שלה.

25 איש נותנים עצות (טובות!)

והיא רשמה, הנהנה, לקחה לתשומת לב.

העצות אגב, היו גנריות :)

כאלה שנכונות לכל סיפור.

הנה:

1. תחקיר תחקיר תחקיר. בטח לדמויות לא טבעיות לנו.

2. לשחק את הדמויות בראש.

לשאול אותן מה הן היו אומרות,

לראות בעיניי רוחנו מה הן חושבות,

מה הן מרגישות, איך הן מגיבות.

3. לביים את הסביבה באופן הגיוני ומציאותי.

4. ומעל לכל, להבין שהסיפור נמצא בפרטים הקטנים ביותר.

כלומר: לקחת את הגנריות, את ערימת החימר,

ואז לעצב ולעצב אותה עוד ועוד לכיוון הפרטים הקטנים.

למשל, ילד( או איש) גנרי "יפחד מעכבישים"

אבל דמות פחות גנרית תפחד יותר "מעכבישים קופצים".

אה, וגם נתתי לתלמידי האקדמיה

לבדוק לי את טקסט הגב שלי, לספר שלי.

וקיבלתי הערות ממש טובות ובונות!

(כמובן שהילד הצווחני שבתוכי צווח נמרצות)

אז:

אני רוצה להגיד גם לך, שכתב היד שלפניך

הוא שלב ראשון (או שני, או שלישי)

בדרך ליצירת מופת.

אם הוא יגיע לשם? תלוי רק בך ובהשקעה שלך.




15 צפיות0 תגובות