חיפוש
לכבוד הסופ"ש: כתבה את עצמה לדעת ב-10 ש"ח בלבד
היה היו ארבע חברות.
***
...ולפעמים אנחנו כותבים כדי לצרוח.
אנחנו צורחים את הכאב שלנו.
האישי, החברתי, הכללי.
אנחנו צורכים כדי לשתף,
כדי לרפא, כדי לשנות.
אנחנו לא יכולים להפסיק לכתוב
עד שהכאב הזה מקבל את הצרחה
שהוא צריך לקבל.
כן, בפרוזה.
בסיפור שלא קרה באמת,
אבל כמותו קורה שוב ושוב.
ואסור שיקרה.
כזה כאב תמצאו בספר החשוב והחדש הזה:
(עוד חשוב: היום ניתן - וממש צריך - לרכוש אותו בעשרה ש"ח
כדי לקרוא ולכתוב עליו ביקורת באתר Evrit.
הביקורת שלך תביא אליו עוד קוראים,
ובמקרה של הספר הזה - אולי תציל חיים.
אני אספר לך מה קרה
לפני שהסיפור מתחיל.
***
היה היו ארבע חברות.
ילדות קטנות.
זכות, רכות, תמימות,
שלמדו בבית ספר דתי לבנות, בצפת.
אחת מהן נטרפה וחוללה
על ידי מבוגר שהיא (כנראה)
הכירה היטב.
והוא עשה בה מה שמבוגרים טורפניים עושים.
חטא אדיר.
של מי?
שלה!