top of page
  • yehudit5

מה לדרוש מהעריכה הספרותית שיעשו לך? לגזור ולשמור

אתמול ניהלתי שיחה עם מחבר

(הוא לא קורא לעצמו מחבר,

הוא קורא לעצמו פסיכולוג קליני.

והוא באמת פסיכולוג קליני, ומרצה,

פרופסור גולן שחר*, אוניברסיטת YALE)

שאני עורך לו, בפעם הראשונה בחיי,

מחזה לתיאטרון (!) לא פחות

(אני משתמש ביותר מדי סוגריימים,

אני חייב להפסיק עם זה).

(התמכרות! הצילו!)

(טוב, נמשיך)

אז, בקיצור, הוא עובד איתי

על המחזה שלו,

ועל הדרך גם מראה אותו

לבמאים, למנהלי תיאטראות ולשחקנים

ומקבל אינפוטים חיוביים כאלה ואחרים.

ומה הוא אומר לי?

"כל אחד אומר שזה אחלה,

ואז מנסה להתאים את המחזה

בהתאם לתפיסת עולמו.

אצלך זה אחרת!

כל מה שאתה עושה זה

להתאים אותו לתפיסת עולמי".

ואני חשבתי לעצמי בלב,

כן, זה בדיוק מה שעורך צריך לעשות.

1. לקבל טקסט

2. להבין מה המחבר או המחברת

באמת רצו לומר באמצעותו

3. ואז לעזור להם לשנות את הטקסט

כך שגם אחרים יוכלו לקבל את המסר.

כמובן שזו משימה מאוד לא פשוטה.

לכן, עורכים קודם כל צריכים לדעת לקרוא.

לקרוא את השורות,

לקרוא בין השורות,

ולקרוא את האנשים שכתבו את השורות.

מנסיוני,

כמעט כל המחברים

(וככל שמישהו יותר מוכשר כך זה יותר נכון)

לא ממש יודעים מה הם

באמת באמת באמת

כתבו או התכוונו לכתוב.

נשבע לך. הם לא יודעים!

מספר הנורות שנדלקו בשיחות "לב הספר"

(לשעבר "הרעיון הגדול")

יכול היה להאיר כמה אצטדיונים,

וכמות הדמעות שנשפכו שם,

ברגע שנחשף לב הספר,

היתה פותרת את הבצורת.

גם אני לא ידעתי מה באמת כתבתי

כשכתבתי את "סוף איכילוב".

ממש כך.

לא טריוויאלי לגלות את לב הספר,

ועל העורכים הספרותיים

להיות מעין בלשים בהתחלה.

אסור להם להביא את האג'נדה שלהם

או להכפיף את הטקסט

למה שהם היו כותבים לו היו כותבים.

הם חייבים להקשיב לרמזים הכי קטנים,

ולהאמין לפליטות הקולמוס

(או לגרעפסים של המקלדת)

השוליות ביותר בטקסט.

דבר אחד אני מבטיח לך:

האמת שלך נמצאת שם,

בטקסט שלך,

לא בראש של העורך שלך.

וברגע שהיא יוצאת לאור -

מרגישים רעידת אדמה קטנה.

עורכים צריכים לדעת לקרוא.

קודם כל, את כוונת המחבר.

שנית, את כוונת הטקסט.

ושלישית, את הקוראים -

וא