top of page
  • talbe4

שיעור מספר 2# השקת ספר להצלחה


אבל רגע לפני -

אני ממש רוצה לתת לך קטע די ארוך מהספר הזה.

שמתי חלק ממנו בפייסבוק,

לך אני רוצה לתת יותר.

אגב, זה חלק מתהליך השיווק שלו!

לתת לקוראים הרעבים שלו עוד ועוד טעימות,

לא להתקמצן על זה,

ואם יש קטעים שמלהיבים אותך במיוחד? אדרבא!

והקטע הזה, אודה, מלהיב אותי במיוחד.

הרגע סיימתי את הכתיבה שלו.

אפילו לא עברתי על זה פעם שניה.

עכשיו, אם הוא ילהיב גם אותך -

יש סיכוי יותר גדול שכשיגיע הרגע

(זה עוד לא כל כך רחוק)

לקנות אותו - אני אראה אותך ברשימת הקונים.

ואם הוא לא ילהיב אותך?

גם זה טוב!

כי אז אני לא אמכור ספר

למי שלא באמת ייהנה ממנו,

לא ימליץ עליו,

לא יקדם אותי הרבה יותר ממכירת ספר בודד.

הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות בהשקת ספר

הוא להניח אותו בידיים שלא בטוח שיאהבו אותו!

(אריאלה זה ממש ממש גם בשבילך)

ועכשיו, לקחת נשימה.


​הו, כמה שאני הולך לעצבן אותך בפרק הזה.

אני אשתדל שלא, אני אפילו אצביע על נקודות בהן סביר שמבינים אותי לא נכון. אני ארקוד סביבן ואשים שלטי ניאון זוהרים, "כאן כולם מבינים אותי לא נכון בגלל דיעות מוקדמות", ועדיין זה לא יעבוד לי .

בפעם הראשונה.

אבל אז אני אבקש ממך לקרוא שוב, בלי זעם. להוריד את מפלס לחץ הדם, את גוון הארגמן בעיניים. לקרוא רק את המילים, לא את הדעות הקדומות והאישיות שלך. לקרוא מילה מילה, בלי פרשנויות ובלי היעלבויות על כך שפגעתי בקודש הקודשים של הכתיבה.

לנשום עמוק, להבין את מה שבאמת רציתי לכתוב (ובאמת גם כתוב, שחור על לבן) וליישם.

וכל ההקדמה הזו נועדה כדי להכין אותך להבנת החשיבות של השקיפות – או חוסר השקיפות - בכתיבה.

אבל היא לא מספיקה.

לפני שנגיע לזה, נדבר טיפה על התפתחות סגנון הכתיבה בשפה העברית, מול התפתחות השפה האמריקאית.

*

למה אני משווה לאמריקאית? כי, נכון לתקופה זו, היא השפה שהכי משפיעה על העברית. אנחנו חיים בעולם תרבותי שנרקם על הציר שמחבר את ניו יורק ללוס אנג'לס. אנחנו קוראים רבי מכר מתורגמים, רואים שוברי קופות וצופים בסדרות להיט עם כתוביות.

ונכון שמדי פעם יש הבלחות בצרפתית, איטלקית, ספרדית וקוריאנית – אבל גם הן מאוד מושפעות מהדוד עתיר התקציב מאמריקה.

והאמריקאית היא שפה בוגרת מאוד, בת 250 שנים בערך. אפילו יותר, אם ניקח בחשבון שהיא בכלל וריאציה על האנגלית הבריטית, ממנה היא התפצלה לפני רבע מילניום.

עד כמה האמריקאית שונה מהבריטית? לא בהרבה.

ומנגד, העברית.

שפה מאובנת, מתה זה אלפיים שנה. שפה קדושה ומקודשת, שאיכשהו נולדה מחדש לפני כמעט בדיוק 100 שנה. שפה שחלק מהאנשים הראשונים שממש נולדו לתוכה, לתוך סביבה שמדברת רק אותה, עדיין חיים בשנת 2022!

למה זה חשוב?

כי לשפות, כמו לאנשים, יש תהליך התבגרות.

עד כמה שונה אדם בן 60 מאדם בן 65? במעט מאוד.

עד כמה שונה אדם בן 5 מאדם בן 10? בהמון.

גם אדם בן 20 שונה לגמרי משהיה בן 15.

ככל שהשפה ותיקה יותר, תהליך ההשתנות שלה איטי יותר. אמריקאי שיקרא ספר שנכתב בשנות השמונים כמעט לא ירגיש את זה בשפה. ישראלי שיקרא ספר מאותן שנים? ירגיש גם ירגיש. אבל רגע, אם ניקח עוד שלושים שנה אחורה, יקרה דבר מופלא.

אמריקאי שיקרא את "התפסן בשדה השיפון" , שיצא לאור בשנת 1951 (!) לא ירגיש שהשפה שלו מיושנת. זה כאילו נכתב אתמול, מבחינת השפה . גם היום, מדי שנה עדיין נמכרים רבע מיליון עותקים ממנו!

ומה עוד יצא לאור, כמעט באותה שנה?

<