רוב הסופרים המתחילים עושים טעות אחת גורלית. הם חושבים שהקורא שלהם הוא לקוח שבוי. הוא לא. הקורא הוא היצור הכי חסר סבלנות בטבע, ובינינו, הוא רק מחפש תירוץ לסגור את הספר, לכבות את האור וללכת לראות עוד פרק בסדרה בנטפליקס. אתם יכולים לכתוב תיאורי נוף שיגרמו לזוכי פרס נובל להזיל דמעה, אתם יכולים לבנות דמויות עמוקות כמו תהום ואתם יכולים להמציא פילוסופיה חדשה. אבל אם בחדר שבו הגיבור שלכם יושב אין פצצה שמתקתקת מתחת לכיסא, אף אחד לא ימשיך לקרוא אתכם אחרי עמוד עשרים. כשאני מדבר על פצצה

גלו איך להימנע מטעויות של תיאטרון בובות בכתיבה, לפתור בעיות של הצפת מידע (אינפודמפינג) ולבנות עולם אמין בסיפור מרובה דמויות.

כשאנשים שואלים אותי מה אני עושה בחיים, אני בדרך כלל עונה שאני עורך או כותב. אבל התשובה האמיתית היא שאני עוסק בטלפתיה. זה נשמע כמו קטע של ניו אייג', אבל זה הדבר הכי רציונלי בעולם. אתם יושבים עכשיו מול מסך, קוראים את המילים האלו, ובתוך הראש שלכם נוצרת מחשבה. המחשבה הזאת לא היתה שם קודם. אני השתלתי אותה שם. עשיתי את זה בלי לגעת בכם, בלי לדבר איתכם, ובלי להכיר אתכם בכלל. זו טלפתיה במובן הכי טהור של המילה. סטיבן קינג כתב על זה בספרו על הכתיבה, והוא צדק בכל מילה. כתיבה היא היכולת ל

גלו כיצד מספרי הסיפורים של פעם יצרו אסקפיזם ללא טכנולוגיה, וקבלו טיפים מעשיים לשיפור הכתיבה שלכם דרך 'האמת הרגשית'.

גלו איך אורך המשפטים משפיע על רגשות הקורא. מדריך מעשי לכתיבה יוצרת ועריכה ספרותית על יצירת קצב, מתח ועומק רגשי בסיפור שלכם.