כל הלילה היה נורמן קולינס ער, פוחד מהעומד לבוא: מחרתיים יהיה בן 67 ואז יפוטר מעבודתו כמדריך במוזיאון האוויר והחלל הלאומי בוושינגטון, וייצא לפנסיה כפויה. שוב ושוב עלתה דמותה של מגי במחשבותיו. מה עלה בגורלה? האם היא זוכרת את אהבתם? ("חלל האהבה")


তততততততততততততততততত


בספרו החדש, מגיש המחבר לקוראיו 40 סיפורים קצרים על אהבה והלא נודע. אהבה שהוגשמה ואהבה נכזבת, אהבת בעלי חיים, אהבת המוזיקה, אהבת הריקודים, אהבת המזון, אהבת האמנות על סוגיה, אהבת המילה הכתובה ואהבות נוספות.
ומהו הלא נודע? נפלאות המוח האנושי, חלומות, האדם והבינה המלאכותית, מסתרי היקום האינסופי, חייזרים, המוות ועוד (כי אולי יש המשך...).

צביקה אלון (75) הוא עורך הפרק 'נוסטלגיה קיבוצית' באתר האינטרנט "נוסטלגיה אונליין", הפיק וערך את שני קובצי הסיפורים כותבים קיבוץ (מבחר מתוך האתר "סיפורי קיבוצים" זצ"ל), ומחברם של שני ספרי ילדים ושני ספרי 'מבוגרים': לאקי ((1999), קרוקסי, החייזר השכחן (2017), בושם מהול (2005) ובבקשה, ספר לי קיבוץ... (2021).

הוא בן קיבוץ המעפיל במקור, 'בוגר' שני קיבוצים נוספים ומושבה אחת וכיום מתגורר בגבעתיים. אי-ודאות (סיפורים על אהבה ועל הלא נודע) הוא בוודאות ספרו החמישי.

*
האיש שדיבר אליי נראה לי מוזר ומוכר כאחת. הוא לא מהזמן שלנו... חלף הרהור במוחי.
"ערבא טבא, כבודו," פנה אליי בחגיגיות, "אודה לך מאוד אם תסייע בידי, במטותא ממך, בעניין חשוב ביותר לעמנו היושב בציון, עניין השפה העברית..."
עכשיו זיהיתי מי האיש. אליעזר בן יהודה, מחדש השפה הנודע. ("על משמר העברית")