קהיר, 1933. נאדין, ילדה יהודייה, מתפעמת מאריות האבן השומרים על גשר החדיו איסמאעיל.
פריז, 1968. אותה נאדין, אישה מוסלמית, מהלכת בין המהפכנים של שדרות סן מישל ורואה חלומות מתגשמים בגושי שיש.
ובתווך? בתווך עוברת נאדין סערות חיים ולב, אהבות נכזבות, ילדים נעלמים ומשפחה שמתנפצת לרסיסים בין פטיש הקומוניזם לסדן האסלאם. ומה היא ביקשה כל ימי חייה? עולם טוב יותר ואהבת אמת.
הרומן ההיסטורי קהיר – סן מישל מבוסס על אירועים ועל אנשים אמיתיים. הוא יצבוט בלבבם של כל יוצאי מצרים, כל הפרנקופילים וכל הנאבקים על עצמאותן של נשים. בנגיעות חלום ריאליסטיות הסיפור מצייר סאגה אישית ומשפחתית, כמעט טרגית, שבה מתגלמת גורלה של יהדות מצרים כולה. הוא מעניק הצצות נסתרות לרגעיה האחרונים של קהיר הקוסמופוליטית, האבודה, ושולח את גיבוריו גם אל ישראל המנדטורית וגם אל פריז המהפכנית של שנות השבעים. הוא מפנה את הזרקור לדמות גדולה מהחיים של אישה יהודייה־מוסלמית גאה, מוכשרת כלהבה וכמהה לאהבה.


তততততততততততততততততত


ד"ר ירדנה דגן, היסטוריונית ומוזיקאית. מרצה על תרבויות מערב אירופה. ניהלה את האגף לתרבות בעיריית חיפה והפיקה את האנתולוגיה "נשים באומנויות ישראל" במסגרת "זמן אישה". ניהלה את מכללת ויצו לעיצוב ותיכון ויצו שלידה, שם יסדה את מגמות המוזיקה, התיאטרון, המחול, האומנות והאדריכלות. בין הספרים שכתבה: "ניהול אקדמיות לאמנות", ביוגרפיות של דמויות משפיעות ביהדות פריז המודרנית ומדריכי נסיעות לצרפת.