עמדתי במטבח הצפוף בין אבא ואימא, ילד קטן ואבוד, מוצף בעלבון צורב. למה זה מגיע לי? מה אני אשם שאני לא מצליח לקרוא?
וכך מצאתי את עצמי למחרת בבוקר "עולה" שוב לכיתה א', נושא על גבי ילקוט שבתוכו קלמר והרבה עלבון ובושה. אני לא מתחייב לזה, אבל אני חושב שהייתי היחידי בארץ שנשאר כיתה ב־א'.
היום, כשאני כבר בן שבעים, אני משחזר לעצמי את מהלך חיי. לאורך כל הדרך, בילדותי, בצבא ובבגרותי התמודדתי עם לקות של קשב וריכוז, מבלי להיות מאובחן כמובן. מי ידע בשנות החמישים מה זה לקויות למידה? ידעו רק להגיד לי השכם והערב שאני עצלן.
זה השפיע עליי בדרכים העמוקות ביותר. תמיד הייתי מתוסכל, תמיד הרגשתי לקוי, תמיד התמודדתי עם שדים פנימיים.
אבל זה גם היה כוח־העל שלי.


তততততততততততততততততত


סיפור חייו של שמחה מטס הוא סיפור חייה של מדינת ישראל כולה. בן מושב להורים שורדי שואה, נער פרוע נוסח אסקימו לימון, חייל הלום קרב מזוועות יום כיפור, יזם בנשמה, ממקימי מושב בגליל, ואב שכול.
שמחה חי בין עמקים לפסגות, בין כאבים לשמחות, ובין קושי עצום – לתאווה עצומה לחיים.