לבד בחושך, רועדת ולא מקור, דפקתי על דלת הבית שלו. רציתי צדק. האיש חייב להיענש! אבל המחשבות שעמדתי לעשות הקפיאו את רגליי. כבדות היו, כמו גושי ברזל יצוק, והנשימה כמעט נעתקה. אולי עליי לוותר על הנקמה ולהסתלק מכאן?

תל אביב, שנות החמישים. מה גורם לריקי, אימא צעירה לבת שמונה, לרצות לעשות מעשה שלא יעשה?
הצורך, הכורח, להתמודד עם עוול גדול שהתרחש. האילוץ הבלתי אפשרי להיאבק על הצדק שלה, על המימוש העצמי שלה, ובסוף הדרך: על החופש שלה.
בתנאים לא תנאים, תוך התמודדות עם כוחות חזקים ממנה, ריקי עוברת מסע של העצמה נשית, התבגרות והתגברות, שמתחיל בשנות החמישים וממשיך עד היום.
רוצה הייתי לספר לכל העולם את הסיפור שלי. תתביישו לכם כולכם, אנשי הנהלת משרד החינוך, צבועים אתם ומרושעים. למה טייחתם את האמת? כדי לשמור על המשרות שלכם, לא יותר מזה!


তততততততততততততততততত


טובה אלברג, ציירת ופסלת, עזרה לאלפי ילדים, במשך עשרות שנות חינוך, לספר את סיפורם, להתבטא, ולעמוד מול קהל. בעשור החמישי לחייה החליטה להגשים חלומות נוספים. היא למדה וכתבה שני מחזות, חמישה תסריטים ואת הספר בושות שתורגם לאנגלית. זהו ספרה השני.

הספר יצא והופק בהוצאת בית העורכים.