אל תתפשרו על ה'נשמה' של הכתיבה שלכם. למדו איך להתגבר על הפחד מכישלון ולכתוב את היצירה המשמעותית ביותר שבוערת בתוככם.

בואו נדבר רגע על החרדה הכי מטופשת של סופרים מתחילים: כמה מילים צריכות להיות בפרק. כאילו יש איזה משקל דיגיטלי שיושב לקורא בראש ואומר לו שזה קצר מדי או ארוך מדי. האמת היא שאורך הפרק הוא לא עניין של כמות, הוא עניין של דופק. ואם הדופק של הספר שלכם שטוח, לא יעזור לכם אם הפרקים שלכם הם באורך של חמש מאות מילים או חמשת אלפים. אתם פשוט משעממים בקצב הלא נכון. סופרים רבים נוטים לחשוב על פרקים כעל קופסאות אחסון. הם דוחסים פנימה סצנה, קצת תיאור נוף, דיאלוג אחד וסוגרים את המכסה. הם מחפשים

גלו את עקרון ה"זר המוכר" (MAYA) ואיך הוא עוזר לאזן בין דמיון להזדהות בסיפורי מדע בדיוני ופנטזיה.

תפסיקו למדוד דפים. זה הדבר הראשון שאני אומר לכל סופר שמתיישב מולי עם עיניים טרוטות ושואל אם חמישה עמודים זה מספיק לפרק, או שמא עשרה זה המינימום ההכרחי כדי להיחשב סופר רציני. התשובה היא שהמספרים האלה לא מעניינים אף אחד, בטח לא את הקורא שלכם. פרק הוא לא יחידת שטח והוא לא כלי למדידת התקדמות הנייר במדפסת. פרק הוא יחידת פעימה. הוא דופק. הוא הדרך שבה אתם מנהלים את אספקת החמצן של הקורא לאורך הסיפור. אם הקורא שלכם מרגיש שהוא יכול להניח את הספר בסוף הפרק וללכת לישון בשקט, נכשלתם. פרק

גלו כיצד להשתמש באסקפיזם ככלי ספרותי עוצמתי ליצירת עולמות מרתקים שמעניקים לקורא מנוחה מהמציאות הקשה.