גלו איך לכתוב על נושאים מושתקים כמו דיכוי פטריארכלי והעצמה נשית עם טיפים מעשיים מתוך מדריך הכתיבה של אוג.

הטעות הכי גדולה של סופרים מתחילים, ושל כותבי תוכן שחושבים שהם מבינים משהו מהחיים שלהם, היא הניסיון לפנות לכולם. הם רואים מול העיניים עדר של קוראים, המון אדם צמא למילים, ואז הם פותחים את המקלדת ומתחילים לנאום. זה נשמע כמו נאום בחירות בכיכר העיר, וזה מעניין בדיוק כמו נאום בחירות בכיכר העיר. אף אחד לא מקשיב באמת. כולם מחכים שהרעש ייגמר כדי שיוכלו לחזור לעניינים שלהם. השאלה היא למה זה קורה. למה ככל שאנחנו מנסים לחבק יותר אנשים במילים שלנו, ככה אנחנו נשארים עם ידיים ריקות. התשובה

גלו את מפת הדרכים לכתיבת תוכן ויראלי בישראל: מביטחון ועד יוקר המחיה, ואיך להשתמש בעוגנים רגשיים כדי לעורר מעורבות.

בואו נדבר רגע על אכזריות. לא האכזריות של הנבל ברומן המתח הבא שלכם, אלא האכזריות המזוקקת של הקורא הממוצע. הקורא הזה, שיושב בחנות ספרים או גולל בנייד, הוא השופט הכי חסר רחמים שתפגשו בחיים. יש לו בדיוק שבע שניות להחליט אם הוא משקיע בכם את הזמן היקר שלו או משליך את הספר חזרה למדף הווירטואלי כאילו היה תפוח רקוב. בחינת הפתיחה היא לא המלצה של עורכים ספרותיים קשוחים. היא חוק טבע בכתיבה. אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני, ואין הזדמנות שנייה למשפט ראשון שצולע בדרך אל היעד. הבעיה הגדולה בי

גלו כיצד ספרי מקור מצליחים יוצרים הזדהות שבטית סביב נושאים מוכרים, ואיך הענקת לגיטימציה לקורא הופכת את הספר לוויראלי וחשוב.