גלו את עקרון ה"זר המוכר" (MAYA) ואיך הוא עוזר לאזן בין דמיון להזדהות בסיפורי מדע בדיוני ופנטזיה.

תפסיקו למדוד דפים. זה הדבר הראשון שאני אומר לכל סופר שמתיישב מולי עם עיניים טרוטות ושואל אם חמישה עמודים זה מספיק לפרק, או שמא עשרה זה המינימום ההכרחי כדי להיחשב סופר רציני. התשובה היא שהמספרים האלה לא מעניינים אף אחד, בטח לא את הקורא שלכם. פרק הוא לא יחידת שטח והוא לא כלי למדידת התקדמות הנייר במדפסת. פרק הוא יחידת פעימה. הוא דופק. הוא הדרך שבה אתם מנהלים את אספקת החמצן של הקורא לאורך הסיפור. אם הקורא שלכם מרגיש שהוא יכול להניח את הספר בסוף הפרק וללכת לישון בשקט, נכשלתם. פרק

גלו כיצד להשתמש באסקפיזם ככלי ספרותי עוצמתי ליצירת עולמות מרתקים שמעניקים לקורא מנוחה מהמציאות הקשה.

המגירה שלכם היא המקום הכי בטוח בעולם. שם אף אחד לא יגיד לכם שהדמות הראשית שלכם שטוחה כמו פלטה של שבת. שם אף מבקר לא יכתוב שהעלילה שלכם צפויה יותר מפקק באיילון בבוקר יום ראשון. המגירה היא המקום שבו אתם תמיד גאונים, תמיד מוערכים, ותמיד נשארים בדיוק באותו המקום שבו התחלתם. הבעיה היא שספרות שנשארת במגירה היא לא ספרות. היא יומן אישי עם יחסי ציבור עצמיים מוגזמים. כתיבה היא פעולה של תקשורת, וכשאין צד שני שמקבל את השדר, אתם פשוט צועקים לתוך בור ומתפעלים מההד של עצמכם. אני פוגש כותבים

גלו את כוחו של ה'קלוז אפ' בכתיבה: כיצד התמקדות בגיבור אחד מאפשרת לכם לגעת בלבבות של אלפי קוראים ולהפוך את התוכן שלכם לאייקוני.