"כי זה מעשיר את הטקסט!" היא אמרה. זה היה אתמול בערב, במסגרת האקדמיה לסופרים (שמי שלא רשומים אליה הם פשוט פראיירים). מי זו "היא"? עורכת אצלנו, וגם סופרת מאוד מוכשרת (העולם עוד לא הכיר אותה אבל יש זמן). היא כותבת ספר מסע של אשה, שמגלה את עצמה ואת הכוחות הפנימיים שלה, והוא נכתב בסגנון הקלאסי של גוף שלישי עבר, שמדמה גוף ראשון. אלא מה? על הדרך היא משבצת, מדי פעם, קטעי זרם תודעה יפים של דמות אחרת לחלוטין, שבכלל לא מופיעה באופן פעיל בספר. השאלה שלה באקדמיה היתה, "האם לכתוב אותם בגוף

באקדמיה יש לי הזדמנות נינוחה לעבור על טקסטים ורעיונות של הסטודנטים באקדמיה ושל הסופרים שעובדים איתנו, ולפדבק אותם. כן, אמיתי. חלק מהם גם מתכוון לנצל את הננו ריימו כדי להתקדם בתכנון הספר שלהם. וביום שישי, אחת מאותו חלק, מחברת מוכשרת במיוחד שגם מפליאה בתובנות ואינפוטים חכמים, ביקשה פידבק לפסקת הפיתוח שלה. היתה דרמה. יש לה אומץ, לזאתי. כי אני רציתי, לפני פסקת הפיתוח, לראות את המשפט המנחה שלה. (מי שלא יודעים מה זה משפט מנחה יכולים להצטרף לליווי הננו ריימו ולגלות. אלה רק 14 המיל

1995. יצחק רבין בשלטון, אחרי בחירות שהיוו הכרעה ברורה. והוא עובד מהר. הסכמי שלום נחתמים. תהליך אוסלו בעיצומו. רוח חדשה (טובה או רעה, אני לא קובע) מנשבת. ועל ספלי האופוזיציה נמצא אחד, ביבי נתניהו, שתפקידו החשוב ביותר עד אז היה שגריר ישראל באו"מ. הוא נקלע לואקום מנהיגותי שנוצר אחרי פרישת יצחק שמיר מראשות המפלגה, ומוצא את עצמו... מנהיג? אף אחד לא תופס את האח הקטן של יוני נתניהו, שהיה מנהל המכירות של חברת ארונות לא גדולה (אפילו היגר לתקופה לארה"ב) כמנהיג. הוא אנדרדוג. אבל אנדרדוג

עוד לא נרשמת לסדנת ה - רגע, אם נרשמת אז אפשר לדלג לחלק שאחרי התמונה - ננו ריימו החיני חינמית שלי? חבל, חבל. ממש חבל. כל יום רביעי, 21:00, זום מיוחד שמתחבר לאקדמיה לסופרים, והשיעורים התיאורטיים גם מוקלטים ומחכים לנרשמים במסגרת קורס מיוחד. גם הוא חינמי לנרשמים, אבל... המפגש הראשון יצא כל כך מוצלח, והשיעור שאני מעביר היום מהווה שדרוג של תהליך מסודר שנמצא עד היום רק באוצר, שכנראה שבסיום הננו אני אארוז את הכל לאיזה קורס קטן בתשלום. לא למי שנרשמים עכשיו, כמובן. כדי להשתתף במפגשים

התחיל דיבור על זיקיות ודרקונים (סדנת הכתיבה החדשה למתקדמים) ושאלו אותי כל מיני שאלות. איכשהו התשובה שלי היתה, "כדי להעז". ואז שאלו אותי, כמו שאני שואל תמיד את המחברים שאני פוגש, "למה". למה להעז? וזה כבר חייב אותי לחשוב יותר. למה להעז? למה לי להיכנס לטריטוריה לא ממופה? למה לי לעשות משהו שאף אחד לא עשה מעולם? למה להעלות את המילים על הבמה ולתת להן לרקוד, ולהרקיד נשמות? כי משעמם. זו האמת. משעמם כל הזמן אותו דבר. אני מלמד, מסורתית, טכניקות כתיבה, וזה נהדר וחשוב וחובה לכל כותב וכות