בערך מיליון שאלות קיבלתי על מסלול העריכה העצמית שיכול לחסוך לחלק מהמחברים עד 20,000 ש"ח ואולי יותר ולאפשר להם להוציא את הספר שלהם לאור בדרך הבאמת הכי זולה שאפשר. 1. השאלה הנפוצה ביותר: זה מתאים לי? התשובה: אם יש לך כישרון כתיבה - כן, במיוחד בתנאים האלה: *התקציב שלך לא מאפשר עריכה ספרותית מקצועית - אבל יש לך כישרון, רצון ולהט להוציא אותו *לא מתאים לך שיבוא עורך וישנה לך את הטקסט. עדיף לך לערוך בעצמך, לפי הטעם והרצון והמקוריות שלך *כתב היד שלך מיועד להישלח להוצאות הספרים המסור

טרי בזכרוני מהטקסט של אמש באקדמיה, בו לדעתי עשינו פלאים - או פלאות, לא בטוח מה הג'נדר הנכון כאן: 1. יש לך ערימת דמויות בסצנה? יופי. מכניסים אותן אליה לאט לאט ובהדרגה, נותנים לקוראים להתרגל ולמצות דמות ורק אז מזכירים את הבאה. 2. בכל פעם שדמות נכנסת לסצנה, אלה שכבר מוזכרות מגיבות אליה, והיא כמובן מגיבה אליהן. 2.5 לעולם לא להתחיל טקסט בשתי פסקאות של "אני אסביר לקוראים מי הדמויות ואיפה הן נמצאות". אפשר להתחיל במשפט שניים של תיאור הסביבה, אבל אז מייד לצלול לצבעים אחרים בטקסט, אישי

היה היו ארבע חברות. *** ...ולפעמים אנחנו כותבים כדי לצרוח. אנחנו צורחים את הכאב שלנו. האישי, החברתי, הכללי. אנחנו צורכים כדי לשתף, כדי לרפא, כדי לשנות. אנחנו לא יכולים להפסיק לכתוב עד שהכאב הזה מקבל את הצרחה שהוא צריך לקבל. כן, בפרוזה. בסיפור שלא קרה באמת, אבל כמותו קורה שוב ושוב. ואסור שיקרה. כזה כאב תמצאו בספר החשוב והחדש הזה: (עוד חשוב: היום ניתן - וממש צריך - לרכוש אותו בעשרה ש"ח כדי לקרוא ולכתוב עליו ביקורת באתר Evrit. הביקורת שלך תביא אליו עוד קוראים, ובמקרה של הספר ה

אתמול היתה לי פגישת סטטוס (כן, היו בחירות. אז מה) עם כותבת יקרה, שרוצה לייצר טוויסט בעלילה בזכות שימוש בגוף שלישי מוגבל. זה עניין אותי. בדקתי. ו... התברר שלא לימדתי מספיק טוב את עניין הגוף השלישי המוגבל. אותה כותבת, ש-IQ לא חסר לה בכלל (ויש לה גם רעיון מבריק לספר), הבינה ממני שהוא מוגבל כי הוא "לא מאפשר כניסה למחשבות". אופס. כנראה שבאמת לא לימדתי את זה טוב. הרי גוף שלישי מוגבל - מאוד מאפשר כניסה למחשבות! כנראה שהטעות קרתה בגלל המילה "מוגבל", שהיא בעייתית. זו מילה עם קונוטציה

"כי זה מעשיר את הטקסט!" היא אמרה. זה היה אתמול בערב, במסגרת האקדמיה לסופרים (שמי שלא רשומים אליה הם פשוט פראיירים). מי זו "היא"? עורכת אצלנו, וגם סופרת מאוד מוכשרת (העולם עוד לא הכיר אותה אבל יש זמן). היא כותבת ספר מסע של אשה, שמגלה את עצמה ואת הכוחות הפנימיים שלה, והוא נכתב בסגנון הקלאסי של גוף שלישי עבר, שמדמה גוף ראשון. אלא מה? על הדרך היא משבצת, מדי פעם, קטעי זרם תודעה יפים של דמות אחרת לחלוטין, שבכלל לא מופיעה באופן פעיל בספר. השאלה שלה באקדמיה היתה, "האם לכתוב אותם בגוף