למה עמוד הפתיחה שלכם הוא חוזה מחייב עם הקורא? גלו איך ליצור הבטחה ספרותית חזקה, להימנע ממלכודות כתיבה נפוצות ולגרום לקוראים להישאר עד הסוף.

למדו איך לכתוב בשיטת ה"אוטוסטרדה" בלי ללכת לאיבוד. טיפים מעשיים לתכנון גמיש ומניעת מבוי סתום בעלילה.

בואו נדבר על המשיכה הזאת שיש לנו לדברים שלא נועדו עבורנו. המכתב שהושאר על השולחן, היומן שנשכח בטעות בתיק פתוח, הפתק הקטן שמישהו קימט והשליך לפח. יש משהו בחדירה לפרטיות של דמות פיקטיבית שגורם לקורא להרגיש שהוא לא רק צופה מהצד, אלא שותף לסוד. זהו אפקט המציצנות, והוא אחד הכלים העוצמתיים ביותר בארגז הכלים של סופר, אם הוא יודע להשתמש בו בלי להישמע כמו קריין בחדשות. כתיבה בפורמט יומן או מכתבים, מה שנקרא בספרות מקצועית הרומן האפיסטולרי, היא לא המצאה של המאה האחרונה. למעשה, כמה מהקלא

למדו איך לתכנן את עלילת הספר שלכם בשיטת 'מעבדת התכנון'. צרו אאוטליין מדויק, בחרו את הדמויות הטובות ביותר והימנעו ממחיקת עשרות אלפי מילים.

כותבים מתחילים נוטים לחשוב שמתח הוא עניין של עלילה. הם בטוחים שאם הם ישימו פצצה מתחת לשולחן או רוצח חמוש בגרזן מאחורי וילון האמבטיה, הקורא יכסוס ציפורניים. זאת טעות של טירונים. מתח הוא לא מה שקורה, אלא הקצב שבו זה קורה. והקצב הזה נקבע במקום אחד בלבד: בתחביר. כשאנחנו מדברים על כתיבה יוצרת, אנחנו מדברים למעשה על שליטה בדופק של הקורא. התחביר הוא המכשיר שמפעיל את הקוצב הזה. קחו משפט ארוך, מתפתל, מלא בתיאורים ובפסוקיות לוואי. הוא יכול להיות יפה, הוא יכול להיות פיוטי, אבל הוא מרדים