7 מקרים בהם הספר שלך לא צריך עריכה
פיתרון הפלא להוצאת ספר - האמנם?
רץ איזה דיון בפייסבוקים
של איזו סופרת,
לא חשוב מאיזה מגדר,
שמתלוננת שמחירי הוצאת ספר
ממש גבוהים וממש ממש גבוהים.
בניגוד לכל מיני חסרי מוח
שהצליחו באיזה טריק אלוהי
ללמוד לכתוב ואפילו לתפעל את פייסבוק,
היא לא טוענת שכולם עושקים וכו'.
היא מבינה שכדי להוציא ספר טוב
יש המון עבודה של המון אנשים.
היא גם רואה את המספר האגדי
של העורכים והמו"לים המיליונרים,
ומבינה שהעלות הגבוהה
לא מגיעה מעושק הסופר האומלל.
החידוש שלה: הצעה.
להנמיך סטנדרטים.
לא תמיד צריך לעשות הכל "כמו בספר".
ואני ממש חושב שבחלק מהמקרים
היא ממש ממש צודקת.
לא תמיד צריך את כל השלבים.
העריכה והההוצאה לאור
צריכות להיות חכמות,
לא דוגמטיות.
מתי לא צריך עריכה ספרותית עמוקה,
או אפילו לא צריך בכלל?
כשהיא לא תתרום להצלחת הספר.
ויש כמה מקרים כאלה.
1.כאשר מראש הציפיות מהספר נמוכות.
יש ספרים, בעיקר ממוארים וסיפורי חיים,
שלא אמורים בכלל להכות גלים בקהל הרחב
(וזו הצלחה מסוג אחד)
וגם לא אמורים להעביר חוויה, אלא רק מידע
(וזו הצלחה מסוג אחר).
בין אם נשקיע בעריכה ובין אם לא נשקיע בה -
התוצאה מבחינת הקוראים
תהיה דומה מאוד.
במקרה כזה גם ניתן לערוך מאוד לייט,
ללא כל הידע המטורף שאנחנו מביאים לספר
מבחינת רעיון, מבנה וסגנון.
2. כאשר הספר "גדול" מכדי להיערך בתקציב סביר
השבוע הגיעו אלינו שני ספרים (בסדרה),
עליהם שקדה מחברת במשך 7 שנים,
שאורך כל אחד מהם 300,000 מילים.
להמחשה: ספר "רגיל",
אורכו 50,000 מילים בממוצע.
המחברת אינה מיליונרית.
אין שום דרך לבצע שם
עריכה ספרותית אמיתית
בתקציב שיורד מ-100,000 ש"ח.
מעבר לזה, הם גם לא בז'אנר
בו צפויות מכירות של עשרות אלפי עותקים.
אבל הם כן כתובים בשפה סבירה,
ואפילו נקיים לשונית.
והמחברת כן רוצה להגיע למצב
שבו מישהו יוכל לקנות ולקרוא אותם.
מה מתאים לספרים כאלה?
הגהה בלבד והפקה.
3. כש"משהו" בסגנון הספר כל כך מיוחד, שפשוט אסור לגעת
ספר אחר נכנס אלינו לפני שבוע,
ממואר מסע די מיוחד.
הוא כתוב מוזר.
בלי להיכנס יותר מדי לפרטים,
אגיד רק שהוא לא תקין תחבירית
ושגם אין סיכוי שעריכה ספרותית "רגילה"
תשאיר הרבה מהמבנה הקיים.
אלא מה?
"משהו" בספר הזה, בקצב שלו,
בסיפור המתגולל, במבנה,
פשוט מהפנט.
זה לא הסטנדרט. זה לא הרגיל.
זה חדש, זה לא שגרתי,
זה כמו טעם חדש לחלוטין
שנכנס לך לפה -
ואתה לא ממש אוהב אותו בהתחלה
אבל משהו בך לא מפסיק לרצות אותו.
ככה עובדת אומנות, אגב.
לפעמים מגיע איזה פרודיג'י.
ואני ידעתי שאם אני אגע בספר הזה
מבחינה ספרותית-סגנונית,
אני אהרוס את הקסם המוזר הזה.
אז כאן ההצעה היתה לעשות
עריכה ממש ממש קלה,
גם ברמה הלשונית
(זה אומר תדרוך מאוד משמעותי לעורכת הלשון)
שכל מטרתה: להשאיר את הספר
כמה שיותר "כמו שהוא".
פועל יוצא: זה גם יצא זול מאוד.
4. ספרים ממש גרועים, אבל עם חלום הוצאה לאור
לפעמים מגיעים אלינו "אסונות".
ספרים שלא כתובים טוב. אובייקטיבית.
ועדיין, המחברים שלהם רוצים להוציא לאור,
והם לא יכולים (או מוכנים) לעבוד עליהם הרבה.
גם כאן: עריכה ספרותית לא תעזור לספר.
היא לא תשפר את סיכויי ההצלחה שלו.
אז גם לא צריך אותה בהצעת המחיר.
5. ספרים ממש ממש טובים, אבל בלי תקציב ואופק
עריכה ספרותית, אני אומר לא פעם,
היא בעצםן שיווק הספר.
תיווך הרעיונות של המחברים - לקוראים.
ומה קורה כשמגיע ספר ממש טוב,
עם פוטנציאל אומנותי ומסחרי מרהיב,
אבל למחבר או למחברת שלו
אין כסף להשקיע
וגם אין במוח המחברים אופק אמיתי להצלחה?
עריכה ספרותית משובחת
יכולה להקפיץ את הספר הזה לשחקים -
אבל יש סיכוי שהוא יעשה את זה
גם בלעדיה.
ואם באמת אין כסף,
וזה טוב מספיק?
אז לא ממש צריך.
6. כשהספר ממש מרהיב וטוב ומעולה, ועבר עריכה עצמית מדהימה
גם זה קורה לעיתים.
מה שכן,
בדרך כלל מי שיודעים לכתוב ממש טוב -
גם יודעים עד כמה הם צריכים עריכה ספרותית
(כי היתרון הבסיסי הגדול של העורך - הוא לא הכותב)
שתיתן להם זווית אובייקטיבית
ותראה להם את הדבשות של עצמם.
7. כשהסופר לא "עריך".
יש מי שכל כך חרדים לאותנטיות היצירה שלהם,
שכל התערבות בטקסט וברעיונות
מרגישה להם כמו ניתוח החלפת טחול
בלי הרדמה.
במקרה כזה אסור לערוך אותם. חבל על הכאב.
*
מה קורה כשמנמיכים סטנדרטים?
הספר יוצא משמעותית פחות טוב
משיכול היה לצאת.
הוא ייקנא וייקרא על ידי פחות אנשים,
כי הוא יהיה פחות ויראלי.
הוא ייכנס למאגרי המידע של האנושות,
וכל מי שיקנו אותו בעתיד -
יקראו את הגרסה המשונמכת שלו.
ולפעמים זה בכלל לא נורא.
לא הייתי מאחל את זה לי אישית,
ולא לספרים שאני כותב -
שיהפכו למורשת שלי אחרי מותי,
אבל יש מקרים בהם זה לא נורא.
כי עומס.
אנחנו חיים בתקופה
https://bit.ly/3dvLsHP
