בחירת מילים בכתיבה: מה מילה אחת מספרת על הדמות

בחירת מילים בכתיבה היא הדרך המהירה ביותר לספר לקורא מי הדמות שלכם, מאיפה היא באה ובאיזה עשור היא גדלה, בלי לכתוב על זה משפט אחד. כשסבתא אומרת "פרוזדור" והנכד אומר "מסדרון", הקורא כבר יודע שיש ביניהם חמישים שנה.

כל מילה שאתם שמים בפה של דמות היא מחווה תרבותית. היא מסמנת שכונה, דור, השכלה, ולפעמים גם את מי הדמות מנסה להרשים.

אחרי שלושים שנה של עריכה, כתב יד שכל הדמויות בו מדברות באותו אוצר מילים מתגלה כבר בעמוד השני. הפועל מחיפה, המרצה מתל אביב והילדה מהמושב מדברים כמו המחבר, וזה מוחק את שלושתם.

מילה אחת שמביאה איתה ביוגרפיה

קחו את המילה "מקרר". עכשיו קחו את "פריג'ידר". הראשונה לא אומרת כלום. השנייה מביאה איתה מטבח קטן, ספרי מתכונים עם כתמי שמן ורדיו שעומד על השיש.

מילה אחת עשתה כאן את העבודה של פסקה שלמה. הקורא קולט אותה כמעט בלי לשים לב, כמו שאנחנו קולטים את הדרך שבה מישהו מחזיק כוס תה, ומרכיב לעצמו את האדם.

ככה עובדים גם פרטים קטנים אחרים בסיפור. כתבתי על זה בהרחבה בפוסט על כוחם של הפרטים הקטנים, והמילה היא הפרט הקטן ביותר שעומד לרשותכם.

איך בחירת מילים בכתיבה בונה דמות

לפני שאתם כותבים דיאלוג, שאלו על כל דמות שלוש שאלות: איפה היא גדלה, מה היא קוראת, וממי היא רוצה להיראות שונה. התשובות האלה קובעות את אוצר המילים שלה.

מי שגדלה בקיבוץ תגיד "חדר אוכל" ו"סידור עבודה" גם עשרים שנה אחרי שעזבה. עורך דין שרוצה להרשים יגיד "אי לכך" בארוחת ערב עם אשתו. נער שמנסה להתקבל לחבורה ישאל ממנה מילים, ולפעמים ישתמש בהן במקום הלא נכון.

הטעות הזו שווה זהב. היא מספרת לקורא שהנער עדיין מבחוץ, ואתם לא הייתם צריכים לכתוב את זה.

ואל תסבירו. אם הדמות אומרת "סבתא שלי הייתה עושה חמין בשבת", אין צורך להוסיף מאיזו משפחה היא. מי שמכיר יחייך, ומי שלא מכיר ירגיש שהוא מציץ לתוך עולם אמיתי.

מי שמתקשה להפריד בין הדמויות ימצא עזרה במאמר על ההבדל בין הקול שלכם לקול של הדמויות.

המילים של המקום והדור

עברית היא שפה שמשתנה מהר, ולכן היא כלי מדויק במיוחד. מילים נעלמות ונולדות בתוך עשור. דמות שאומרת "פלאפון" על הטלפון שלה כבר ממקמת את הסצנה בזמן מסוים.

גם המקום מדבר. ילד מבאר שבע וילד מרמת השרון יקראו לפעמים לאותו דבר בשמות שונים, ומי שגדל שם יזהה את זה מיד. לפני שאתם שמים מילה בפה של דמות ממקום שאתם לא מכירים, שאלו מישהו שגדל שם.

ויש גם את המספר. המילים שבחרתם לתיאורים, מחוץ לדיאלוג, חושפות איפה הוא עומד. מספר שקורא לשכונה "השיכון" ומספר שקורא לה "שכונת מגורים ותיקה" מסתכלים על אותם אנשים ממרחק אחר.

על הדרך שבה מקום הופך למנוע של סיפור כתבתי בפוסט על כוחו של המקום. המילים הן החלק של המקום שהדמות לוקחת איתה לכל סצנה.

שלושה תרגילים לבדיקת המילים בכתב היד

התרגיל הראשון: בחרו דמות אחת, סמנו את כל מה שהיא אומרת בפרק, וקראו רק את זה ברצף. אם אפשר להחליף את השם שלה בשם של דמות אחרת ושום דבר לא חורק, יש לכם עבודה.

התרגיל השני: חפשו את המילים שאתם אוהבים. לכל כותב יש שלוש או ארבע מילים שהוא מפזר בכל מקום, כמו "בעצם", "פתאום" או "כאילו". בדרך כלל הן מגיעות גם לפה של הדמויות, ושם הן מסגירות את המחבר.

התרגיל השלישי: קראו את הדיאלוג בקול. מילה שלא שייכת לדמות נשמעת מזויפת באוזן הרבה לפני שהעין מבחינה בה.

ובלי להגזים. דמות שכל משפט שלה עמוס בסלנג ובביטויים מקומיים הופכת לקריקטורה. שתיים או שלוש מילים נבחרות בסצנה, במקום הנכון, מספיקות. את השאר הקורא ישלים לבד.

שאלות נפוצות

כמה סלנג מותר לשים בדיאלוג?

פחות ממה שנדמה לכם. סלנג מתיישן מהר, ומה שנשמע עדכני היום יישמע מוזר בעוד כמה שנים. השתמשו בו כדי לסמן דמות, ובחרו מילים שיחזיקו מעמד.

צריך להסביר לקורא מילה שהוא אולי לא מכיר?

ברוב המקרים לא. ההקשר מסביר מספיק, והקורא נהנה לפענח לבד. אם המילה חשובה להבנת העלילה, תנו לדמות אחרת להגיב לה, והמשמעות תעבור בלי הרצאה.

איך יודעים אם אוצר המילים של הדמות אמין?

תנו את הדיאלוג למישהו שמכיר אנשים כמו הדמות, ושאלו אם הוא מאמין שהיא הייתה אומרת את זה. מילה שהוא מהסס עליה היא מילה שכדאי להחליף.

רוצים שנעבור יחד על כתב היד שלכם? בית העורכים