אל תכתבו פרולוג לפני שתקראו את זה

הדבר הראשון שקורא עושה כשהוא נתקל במילה פרולוג הוא לנסות להבין כמה דפים הוא צריך להעביר כדי להגיע לפרק הראשון. זאת האמת המרה. ברוב המקרים הפרולוג הוא מעין שק תפוחי אדמה שהסופר סוחב על הגב ופורק על הראש של הקורא המסכן רגע לפני שהסיפור בכלל התחיל. זה המקום שבו סופרים נוטים לדחוף היסטוריה עתיקה, אילנות יוחסין משעממים או תיאורי נוף שאמורים ליצור אווירה אבל בעיקר יוצרים נמנום.

אבל בואו נסתכל על זה אחרת. בואו נניח שהפרולוג הוא לא מבוא והוא בטח לא תקציר של מה שקרה לפני מאה שנה. הפרולוג הוא החוזה שלכם עם הקורא. זה הרגע שבו אתם קובעים את חוקי המשחק ואת הטון של היצירה.

אם הספר שלכם הוא מותחן פסיכולוגי אפל אבל הפרולוג נראה כמו מדריך טיולים בטוסקנה אתם משקרים לקורא. אתם מציעים לו מוצר אחד ומוכרים לו מוצר אחר. נקודת המבט השונה שאני מציע היא לראות בפרולוג מעבדה. זה המקום לבדוק בו את הדי-אן-איי של הספר.

אם אתם לא יכולים להכניס לתוך שניים או שלושה דפים את התמצית המזוקקת של המתח, הסגנון והקול הייחודי שלכם עדיף שתוותרו עליו לגמרי. סופרים רבים פוחדים שהקורא לא יבין את העלילה בלי ההקדמה הזאת. הם מרגישים צורך להסביר מי נגד מי ומה קרה במלחמה הגדולה של שנת תרפפו. זאת טעות של מתחילים.

הקורא לא צריך להבין הכל על ההתחלה. למעשה עדיף שהוא לא יבין. חוסר הבנה מייצר סקרנות. סקרנות היא הדלק שגורם לאנשים להמשיך לקרוא.

כשאתם נותנים את כל התשובות בפרולוג אתם מכבים את המנוע עוד לפני שיצאתם מהחניה. פרולוג טוב באמת הוא כזה שאי אפשר להוציא מהספר בלי שכל המבנה יתמוטט. אם אתם יכולים להעביר את המידע שמופיע בפרולוג לתוך פרק עשר או לפזר אותו ברמזים לאורך העלילה סימן שהפרולוג שלכם מיותר. הוא גידול שפיר שצריך להסיר בניתוח עריכה פשוט.

תחשבו על הפרולוג כעל דגימה של בושם. הוא צריך להכיל את הריח של כל הספר אבל בריכוז גבוה מאוד. הוא צריך להשאיר את הקורא עם תחושה שמשהו גדול עומד לקרות אבל בלי להסביר מהו המשהו הזה. המטרה היא לא לספק מידע אלא לייצר רגש.

אם הפרולוג שלכם לא מעורר דופק מהיר, אי נוחות או צחוק פרוע הוא כנראה סתם רעש לבן. בבית האורחים אנחנו נתקלים בלא מעט כתבי יד שבהם הפרולוג הוא פשוט התחלה שגויה. הסופר התחיל לכתוב, לקח לו חמישה עמודים להתחמם ורק אז הסיפור באמת התחיל. במקום למחוק את החימום הוא פשוט קרא לו פרולוג.

אל תעשו את זה. תהיו אכזריים עם הטקסט שלכם. אם הדף הראשון של פרק 1 חזק יותר מהפרולוג תפתחו איתו. הקורא שלכם יודה לכם על זה שהוא לא היה צריך לעבוד קשה מדי כדי להתאהב בסיפור.

עוד נקודה למחשבה היא הדמות שמופיעה בפרולוג. לעיתים קרובות אנחנו רואים דמויות שמופיעות רק שם ומתות מיד לאחר מכן. זה טריק ידוע אבל הוא שחוק. אם אתם משתמשים בו אתם חייבים להעניק לדמות הזאת משקל רגשי אמיתי בזמן הקצר שיש לה.

היא לא יכולה להיות רק כלי להעברת אינפורמציה. היא חייבת להיות אנושית. בסופו של דבר הכתיבה היא לא על אירועים אלא על בני אדם. גם בפרולוג הקצר ביותר הקורא חייב להרגיש שהוא פוגש מישהו ולא רק קורא דיווח עיתונאי.

אז בפעם הבאה שאתם מתיישבים לכתוב פרולוג תשאלו את עצמכם אם אתם עושים את זה כי זה נחוץ לסיפור או כי אתם פשוט פוחדים להתחיל. התחלות הן דבר מפחיד. פרולוג הוא לפעמים רק דרך לדחות את הקץ. תהיו אמיצים.

תסתכלו לסיפור בעיניים ותחליטו אם הוא באמת צריך את השער הזה או שהוא יכול פשוט להתפרץ פנימה דרך הדלת הקדמית.