סוד הסרת הכפפות: איך לכתוב חוויה ולא דיווח

כותבים רבים ניגשים לכתיבה בגוף ראשון בזמן הווה כאל סוג של דיווח עיתונאי. הם משתמשים במילים מתווכות כמו "ראיתי", "הרגשתי" או "שמעתי", ובכך הם יוצרים חיץ בלתי נראה בין הקורא לבין החוויה. הבעיה היא שהתיווך הזה משאיר את הקורא בחוץ; הוא לא חווה את הסיפור, הוא רק מקבל עליו עדכון מהשטח, מה שגורם לטקסט להרגיש קר, מרוחק וחסר דופק.

כדי לפתור זאת, עליכם ללמוד את סוד "הסרת הכפפות": לכתוב "את" עצמכם ולא "על" עצמכם. הטיפ המרכזי הוא להשמיט את פעולות החישה ולהתמקד במושא החישה. במקום לכתוב "אני רואה חתול שחור", משפט שמדווח על הראייה ומציב כפפה מפרידה, כתבו את המציאות עצמה: "חתול שחור משייף ציפורניים על עץ". בדרך זו, הקורא רואה את החתול ישירות דרך העיניים שלכם בלי שתצטרכו להגיד לו שאתם מסתכלים עליו.

הכלל הזה תקף שבעתיים כשמדובר ברגשות ותגובות פנימיות. במקום לדווח לקורא "אני מרגיש כעס", מה שמהווה תיווך שכלתני של הרגש, עדיף להסיר את הכפפות ולכתוב את המחשבה הכועסת עצמה: "לעזאזל עם יוני, מה הוא חושב לעצמו?!". כשאתם מוותרים על התיאור הכללי לטובת החוויה החשופה והגולמית, אתם מייצרים תמונת מציאות בוערת ובועטת במוח הקורא, שהופכת את הטקסט לחי ומיידי.

המידע המקצועי הזה, יחד עם מאות טיפים שונים והדרכות כתיבה מעמיקות, נמצא במדריך הכתיבה היוצרת הנמכר ביותר בישראל, "מדריך הכתיבה של אוג" (חפשו בחנויות ובגוגל).