פרדוקס נוכחות המספר: למה פחות זה הרבה יותר

כותבים רבים חשים צורך עז להסביר את המניעים של דמויותיהם או לפרש את המסרים המסתתרים מאחורי העלילה, מתוך חשש שהקורא יחמיץ את העומק המיועד. התוצאה היא "פרדוקס נוכחות המספר": ככל שהמספר מתערב יותר כדי "לעזור" לסיפור, כך הוא מחליש את האמינות שלו והופך את החוויה למלאכותית. במקום להיסחף לתוך עולם הסיפור, הקורא נותר מחוץ למסך, צופה בחוטים המניעים את הבובות ומרגיש שמזלזלים באינטליגנציה שלו.

הפתרון טמון בשכלול טכניקת ה"הראיה" על פני ה"אמירה". ככל שהדמויות כתובות בצורה אנושית ומרגשת יותר, הצורך במספר חיצוני שיסביר את רגשותיהן פשוט מתפוגג. טיפ כתיבה מעשי: בכל פעם שאתם מרגישים צורך לכתוב שהדמות "חשה עצב עמוק", עצרו והחליפו את המשפט בפעולה פיזית או בפרט תפאורה המשקף את המצב הזה. תנו לקורא להסיק את המסקנות בעצמו; המסקנה שהקורא הגיע אליה לבד תמיד תהיה עוצמתית יותר מזו שהוכתבה לו.

מעבר לכך, צמצום נוכחות המספר מעניק לטקסט נופך מודרני ומתוחכם, ומונע ממנו להישמע מיושן או דידקטי. כותב מיומן יודע שהעוצמה האמיתית של יצירה נמצאת ברווחים שבין המילים, במקומות שבהם המספר נסוג לאחור ומאפשר לעלילה לנשום בכוחות עצמה. הימנעו מ"מספר-על" שמטיף מוסר או מנתח את האירועים בזמן אמת, והתמקדו ביצירת רצף אירועים כל כך הדוק ואמין, עד שהמסרים ה"גדולים" יעלו ממנו באופן טבעי וללא מאמץ גלוי.

המידע שטיפ הכתיבה הזה, יחד עם מאות טיפים שונים והדרכות כתיבה מעמיקות, נמצא במדריך הכתיבה היוצרת הנמכר ביותר בישראל, "מדריך הכתיבה של אוג" (חפשו בחנויות ובגוגל).