"אתה גורו עם סממנים של מנהיג כת מסוכנת"
זה מה שהטיחה בי אתמול איזו עורכת,
מישהי שאני דווקא מסמפט.
"אתה גורו", היא אמרה לי בטלפון,
"יש לך סממנים של מנהיג מסוכן
של כת מעריצים מסכנים וחסרי כישרון".
אני? גורו?
לרגע זה שעשע אותי.
מתחרים תמיד יש,
הייטרים תמיד יהיו,
ובישראל כל מראית עין של הצלחה
גורמת לזעקות גוועלד.
זו אפילו לא צרות עין, זה סוג של תרבות.
אבל אז ישנתי על זה.
והבנתי שאמנם זה לא צריך להטריד אותי,
אבל זה עלבון עצום לאינטליגנציה שלך.
כי...
אם אני "גורו", אז למי היא התכוונה
במילים "מעריצים מסכנים"?
לך.
לכל מי שבחרו לקבל ממני אימיילים.
כמוך.
לכל מי שמגיעים על בסיס כמעט יומי
למפגשים של סדנת הכתיבה הכי מומלצת בארץ.
לכל עשרות האנשים שכותבים "רק בית העורכים"
כששואלים בפייסבוק "איפה לערוך ספר".
לכל 17 העורכים שכבר עובדים בצוותים בבית העורכים.
ל-54 הסופרים וסופרות
שהספרים שלהם נערכים כרגע אצלנו.
למספר ההולך וגדל של מי שכבר
ערכו והוציאו ספרים בעזרתנו,
מספרים על חוויית העבודה איתנו
ומתגאים בספרים המוצלחים - והמצליחים - שלהם.
ל-15 הסופרים שכרגע בטירוף מרתון הכתיבה
להצלחה בשבוע הספר.
באמת כולם מעריצים עוורים (ושוטים)?
לא נראה לי.
אני דווקא חושב (ויודע) שהם אנשים חכמים ומנוסים,
שבדקו אותי, את בית העורכים, ורבים אחרים
לפני שהחליטו להכניס אותנו למסע החיים שלהם.
ומה לעשות, הם בדקו והשוו והחליטו שוואלה,
יש כאן אנשים שבאמת יעשו עבורם עבודה יותר טובה.
יש כאן אנשים שבאמת פועלים אחרת מכל גורם אחר.
(איפה יש בדיוק צוותי עריכה בישראל מחוץ לבית העורכים?)
אה,
היתה לה עוד טענה גדולה נגדי:
"אתה מתייחס לספר כאל מוצר שצריך להצליח!"
ובכן,
כן.
היא צודקת.
אני מתייחס לספר (גם לספר שלך)
כאל מוצר אומנותי שצריך להצליח.
אני מלמד אותך כתיבה - במטרה שהספר שלך יצליח.
אני עורך את הספר שלך - במטרה שהוא יצליח.
אני מראה לך איך לשתול בתוכו אלמנטים
שגורמים לקהל הקוראים להתמכר - - -
להתמכ -
רגע, אולי אני באמת גורו?
ועדת המעריצים המסוממים הם פשוט
הקוראים שיהיו לספר שלך?
לעזאזל, אולי היא צדקה.
כך או כך,
אם חשוב לך שהספר שלך יצליח
(בין אם הוא רק בשלב הרעיון
ובין אם הוא כבר לפני עריכה)
אחרי החגים כבר כאן ואנחנו מתחילים
לירון פיין
