טעויות ומילים שיעזרו לך להפוך את העולם לטוב יותר
אתמול בערב מישהו הגיב
לאימייל קודם שלי כך:
נעזוב את זה ששתי נקודות (..)
הן לא עברית. זה לא האישיו.
מה שחשוב פה זה התוכן.
אותה נשמה טובה (בלי ציניות)
שכתבה לי את זה,
מן הסתם קוראת את האימיילים שלי.
היא, כנראה, מעריכה אותי.
היא לא באה נגדי.
היא לא באה להשמיץ.
היא סוג של החמיאה לי.
היא למדה ממני שיעורים,
וחזרה וממשיכה ללמוד.
אכפת לה ממני!
היא בעדי!
כן כן, היא בעדי.
אלא שאני מניח שאם היית מקבל כזו תגובה,
כנראה שהיית מרגיש ככה:
גם אני הרגשתי ככה לרגע.
נעשה רגע הפסקה קטנה,
וניכנס לאחד משיעורי העריכה אונליין שלי,
שאני מעביר פעמיים בשבוע
במסגרת האקדמיה לסופרים.
בשיעורים האלה אנשים שולחים טקסטים,
ואני עורך אותם.
בלי הרדמה.
אבל עם המון חמלה.
אני מודע לכוחה של מילה.
אני לא מדהים ביחסי האנוש שלי,
אני תמיד אומר את האמת,
אבל אני מזדהה עם האדם הנערך.
הוא נערך,
לא נערף.
אני בעדו. ואני עוטף אותו באהבה.
אני לא רוצה שהוא ירגיש
כמו שמרגישים אחרי שקוראים
מילים כמו אלה שקראת למעלה.
מילים שלא מבינות מה הן גורמות
לקוראים להרגיש.
משהו כזה:
אנחנו חיים בעידן שבו המילה הנכתבת
מקבלת עוצמה שמעולם לא היתה לה.
אנחנו חיים בעידן של שיימינג,
של גזלייטינג, של טוקבקיזם רעיל,
של אפאתיה רגשית נרקסיסטית
וחוסר מודעות לאחרים.
קל מאוד להשתמש במילים לרעה.
קל מאוד להתכוון לטוב ולהגיע למרושע.
אני רוצה להפוך את העולם למקום יותר טוב,
למקום אנושי יותר, במובן הטוב של המילה.
זהו אומר שכל אחד מאיתנו
חייב לשים לב, הרבה לב,
לכל מילה שאנחנו כותבים.
לכל מילה חייבת להיות מטרה מכוונת בקפידה -
אחרת היא תפגע במטרה שלא תכננת!
צריך לקרוא את המילים האלה שוב,
כי הן לא ברורות מאליהן.
כמו שחוסר החלטה היא החלטה בפני עצמה
(החלטה להשאיר את המצב הקיים כמו שהוא)
כך כל מילה היא חץ.
אם הוא לא יהיה מכוון היטב,
הוא עדיין יפגע במשהו.
או במישהו.
כמובן שזה נכון בכתיבה ספרותית,
ואת זה אני מלמד ולאור זה אני עורך,
אבל זה הרבה יותר חשוב
בכתיבה יומיומית.
כי הכתיבה היומיומית גורמת
לתגובות הרבה יותר מיידיות
והרבה יותר אגרסיביות.
כתיבה טובה תגרום לאנשים
להבין מה בדיוק התכוונת,
ותגרום להם לאהוב אותך.
וכתיבה רעה?
תגרום להם לשלוח אימייל שקשור בך,
במקרה הטוב.
אני רוצה להפוך את העולם למקום יותר טוב.
אני רוצה בזה עזרה ממך.
מתחילים במילים. השאר כבר יגיע.
