משחקי מילים, דרך חדשה וסדנה של יצירתיות נטו
אני יוצא לדרך לא נודעת.
29 שנים אני מתפרנס ממילים.
אני יוצר אותן,
מעבד אותן,
עורך אותן,
מוכר אותן.
זה לא יפסיק, כמובן.
אבל משהו קצת חדש מרתק אותי.
אני חושב שאני יודע בדיוק מתי זה התחיל,
או לפחות אני רוצה לחשוב ככה.
לפני כמה שנים ראיתי את "שיטת קומינסקי".
סדרה מאוד טובה על מורה מזדקן
(לא מזדקן. זקן) למשחק, בהוליווד.
עם מייקל דאגלס, אלן ארקין,
וקת'לין טרנר האלוהית והבהמית גם יחד.
התסריט מעולה. הסיפור פנטסטי.
הדמויות נפלאות. המשחק - ברמות על.
ו... קומינסקי מלמד שחקנים על במה.
מאז אני פריק של הצצות ללימודי משחק.
זה היה הזרע הראשון.
ו...
ולפני כמה חודשים יצא אצלנו
ספר שמלמד (!) משחק, בשיטת צ'כוב.
זה לא ספר רגיל,
זו סדנת משחק מיוחדת בתוך ספר.
למעשה, זה אחד הספרים המיוחדים ביותר,
גם בגלל המשחק הטיפוגרפי שעשינו בו,
משחק מילים של ממש.
שמת לב לשם של השיטה, נכון?
הצ'כוב הזה הוא האחיין של אנטון צ'כוב.
שוב, משחק מילים.
משחק.
מילים.
במהלך העבודה על הספר הזה,
חשבתי להביא את דנה מרגלית
(המחברת. ואין קשר לדן מרגלית)
לאקדמיה כדי שתיתן שיעורי משחק,
כי הרי אנחנו, כסופרים,
חייבים לשחק דמויות.
לא הסתייע, אבל משהו ברעיון נשאר.
ו...
לפני מספר שבועות התחלתי
לראות את בארי,
עוד סדרה - על רוצח שכיר
שמתאהב בלימודי משחק.
ואין פלא, כי המורה הוא לא אחר
מהאדם הזה:
הנרי וינקלר, הידוע לעולם בעיקר
כפונזי, או THE FONZ,
מהסידרה "האפי דייז".
ושוב החיבור הזה
בין משחק למילים.
ואז זה היכה בי.
אני צריך לערוך סדנת משחק למילים.
לקחת את היצירתיות הכתיבתית
למקום אחר לגמרי,
לטכניקות אחרות לגמרי,
למטרות אחרות לגמרי.
לחקור, לגלות וללמד טכניקות במה של מילים.
לשגר את עצמי, עם קומץ תלמידים נועזים,
לחוויה מופרעת, אחרת,
שאין לי מושג מה היא תהיה
או לאן היא תיקח אותנו.
לחוויה כזו:
אנחנו מתחילים אחרי החגים,
וכבר יש לי בראש מערכי שיעור,
ורעיונות בלתי שגרתיים
שמדליקים אותי בטירוף.
זה הכל מעורבל בפנים,
זו חקירת ארץ לא נודעת,
זו יצירתיות זיקיתית על כנפי דרקון,
אבל דבר אחד ברור לי:
מי שיצאו איתי לדרך הזו
יהנו ממשחק במילים יותר מאי פעם,
יתרגשו יותר, יתפוצצו יותר,
יהפכו ליוצרים הרבה יותר טובים,
ולעורכים הרבה יותר טובים.
הם יהיו זיקיות.
הם יהיו דרקונים.
