עריכה לשונית
עריכה לשונית לספרים, או עריכת לשון (כך נכון יותר לומר), היא השלב האחרון בתהליך עריכת ספרים, ומתבצעת אך ורק לאחר העריכה הספרותית (או עריכת תוכן). עריכה לשונית היא התמחות מקצועית ותפקידה – לשמור על התקינות הלשונית של הספר. במילים אחרות: שהשפה לא תהיה עילגת.
אם נשווה את מלאכת הוצאת הספר למסעדת שף, עריכת הלשון היא עמדת שטיפת הכלים. לא מדובר בזלזול: האוכל יכול להיות נהדר, השף יצירתי ומבריק, וחומרי הגלם מצוינים – אך אם הכלים מלוכלכים, אנחנו פשוט נקום ונצא מהמסעדה. איש לא רוצה לאכול מכלים מלוכלכים, ואיש אינו רוצה לקרוא ספר עם שגיאות לשוניות.
במה עוסקת עריכה לשונית לספרים?
העריכה הלשונית, או עריכת הלשון, עוסקת בתיקון שגיאות כתיב, שיפור התחביר, החלפת מילים תקניות פחות במילים 'עוברות אקדמיה', ובסגנון הכללי של הכתיבה. כאן גם מתגלית נקודת התורפה הגדולה ביותר שלה: עורכי ועורכות לשון רבים מתעקשים על 'עברית תקינה' מדי, גם אם המחבר מעדיף אחרת.
וחבל. לעיתים קרובות משנה עריכה לשונית את כוונתו המקורית של המחבר (אשר שוכללה והועצמה בתהליך העריכה הספרותית), מתעלמת מסגנונות כתיבה אישיים ומשנה רפליקות דיבור ומחשבה אשר פותחו עבור דמויות ספציפיות. זו, לטעמנו, עריכת לשון לא אינטליגנטית, כזו שלא מבינה את הטקסט ואת כוונתו.
אנחנו, בבית העורכים, רואים את הדברים אחרת. השפה העברית משתנה ומתפתחת במהירות, היא סופחת אליה ביטויים, מילים ודרכי התנסחות משפות אחרות, והשינויים האלה מאתגרים את עריכת הלשון.
זהירות: עריכה לשונית וספרותית גם יחד
את העריכה הלשונית (או את היעדרה) קל מאוד לזהות בעין בלתי מיומנת, ולעיתים קרובות זו העריכה היחידה שמתבצעת בהוצאות לאור שאינן מרוויחות ממכירת הספרים (כלומר: במימון המחבר). הסיבה: זו העריכה הזולה ביותר לביצוע, והיא גם זו שהמחברים פחות מתווכחים איתה. הרי איך אפשר להתווכח עם תיקון שגיאות כתיב?
כשרוצים לחסוך בהוצאות ולהשקיט את המחברים, פשוט נותנים לאדם אחד לבצע גם עריכה ספרותית וגם עריכה לשונית, באותו סבב. אולם מדובר בסט כישורים שונה לחלוטין, בדרך שונה לחלוטין לטפל בספר, ומעטים מאוד העורכים שיודעים לעשות את שני סוגי העריכה ברמה משביעת רצון.
כדאי גם לבדוק
מהו סגנון העריכה הייחודי של בית העורכים?
עריכת הלשון בבית העורכים מתבצעת בצוותים מקצועיים, המתמחים בעריכת לשון, ומקושרים גם לצוותי העריכה הספרותית. כך נהנים משילוב ההתמחויות, וכך הכוונה המקורית של המחברים אינה משתנה – אלא רק מתעצמת.
מעבר לכך, במסגרת עריכת הלשון בבית העורכים, הטקסט הערוך עובר הגהה לאחר העימוד, כך שהוא יוצא לאור (בכל הדרכים המסורתיות והחדשות) כשהוא נקי מטעויות ותקין ככל האפשר.