האם הספר שלכם הוא מוצר או סתם אוסף דפים?

הטעות הכי נפוצה של סופרים מתחילים, וגם של לא מעט ותיקים, היא המחשבה שהעבודה נגמרת בנקודה האחרונה של הפרק האחרון. הם בטוחים שמהרגע הזה, האחריות עוברת למנהל השיווק, ליחצנית או לאלגוריתם של אמזון. הם טועים.

האחריות נשארת אצלכם, והיא לא קשורה לכמות הפוסטים שתעלו בפייסבוק. היא קשורה לדרך שבה בניתם את הסיפור מהיסוד. כשאנשים אומרים 'הספר צריך למכור את עצמו', הם לא מתכוונים לקסם.

הם מתכוונים להנדסה. ספר שמוכר את עצמו הוא ספר שמכיל בתוכו מנגנון שיווקי מובנה. זה אומר שהקונספט שלו חזק מספיק כדי לעבור בשיחה של דקה.

זה אומר שהדמות הראשית שלו מייצרת סקרנות מיידית. זה אומר שהקצב שלו לא מאפשר להניח אותו מהיד. אם אתם צריכים להסביר במשך עשר דקות למה הספר שלכם חשוב או מעניין, נכשלו במשימה העיקרית שלכם ככותבים.

הספר שלכם הוא מוצר. כן, אני יודע שזה נשמע קר ומסחרי, אבל אם אתם רוצים שמישהו יקרא אתכם, אתם חייבים להפסיק להתייחס לכתב היד שלכם כאל יומן אישי מקודש ולהתחיל להתייחס אליו כאל כלי עבודה שנועד לשרת את הקורא. הקורא הממוצע הוא יצור עייף, חסר סבלנות ומופצץ בגירויים.

הוא לא חייב לכם כלום. הוא לא יקרא את הספר שלכם רק בגלל שהשקעתם בו שלוש שנים מהחיים. הוא יקרא אותו רק אם הספר יבטיח לו משהו ויקיים אותו כבר מהעמוד הראשון.

עריכה ספרותית אמיתית היא לא רק תיקון פסיקים ושיפור הניסוח. עריכה טובה היא זיקוק של היתרון היחסי של הספר. אנחנו מחפשים את הדבר הזה שגורם לקורא להגיד 'אני חייב לדעת מה קורה הלאה'.

אם הספר לא יודע לעשות את זה לבד, שום תקציב פרסום לא יעזור לו. אתם יכולים לקנות שלטי חוצות באיילון, אבל אם הסיפור לא מחזיק את עצמו, הקוראים ינטשו אחרי עשרה עמודים ויוציאו לספר שם רע בלחיצת כפתור. כדי שספר ימכור את עצמו, הוא צריך נקודת כניסה ברורה.

מה הקונפליקט? מה הבעיה של הגיבור? למה זה משנה לנו?

אם התשובות לשאלות האלו קבורות תחת הררי תיאורים מיותרים או פילוסופיה בשקל, הספר שלכם לא מוכר, הוא מבריח. ספר שמוכר את עצמו הוא ספר שמבין את קהל היעד שלו. אם כתבתם מותחן, הוא צריך למתוח.

אם כתבתם רומן רומנטי, הוא צריך להרעיד את הלב. אל תנסו להיות הכל לכולם. ספר שמנסה לרצות את כולם הוא ספר שלא מעניין אף אחד.

המכירה מתחילה בתוך המילים, בבחירת המבנה, בבניית המתח ובדיוק של הדיאלוגים. כשעורך מקצועי ניגש לטקסט, הוא שואל את עצמו: האם זה עובר? האם זה מספיק חזק כדי שמישהו ימליץ על זה לחבר בבית קפה?

כי זו המכירה האמיתית. לא הפרסומת במוסף הספרים, אלא המלצה של קורא אחד לקורא אחר. כדי שזה יקרה, הספר חייב להיות מושלם מבחינה מבנית.

אי אפשר לזייף את זה. אי אפשר 'לתקן את זה בשיווק'. בבית העורכים אנחנו נתקלים בכותבים מוכשרים להפליא שפשוט לא מבינים את המשחק.

הם כותבים למגירה גם כשהם חולמים על רבי מכר. הם שוכחים שהספר הוא הגשר בינם לבין העולם, והגשר הזה חייב להיות יציב, מזמין ובנוי היטב. תפסיקו לחכות לנס.

תתחילו לבנות את המכירה בתוך הטקסט. תהיו אכזריים עם עצמכם בשלב הטיוטה כדי שהקוראים יוכלו להיות נדיבים אליכם בשלב הרכישה. ספר שלא מוכר את עצמו הוא פשוט קובץ במחשב שאיש לא יפתח לעולם.