סיפורים לעסקים בברכת שנה חדשה וטובה
קודם כל, הקדמה (ויום אחרון למבצע):
אנחנו מתחילים שנה חדשה,
ובהחלט יכולות להיות לנו
- לך ולי -
ציפיות גדולות ממנה.
השנה הזו הכנסנו 5 ספרים
לרשימת 100 האהובים של EVRIT,
כמעט יותר מכל הוצאה אחרת בישראל,
והוכחנו שהשיטה של בית העורכים עובדת.
יותר מכל, הוכחנו שאנשים
עדיין אוהבים סיפורים טובים.
וזה החזיר אותי למקורות שלי,
למקומות בהם למדתי לכתוב
ולספר סיפורים טובים,
המקומות בהם סיפורים טובים
מתורגמים להרבה מאוד כסף:
עולם הפרסום, הקופירייטינג והתוכן.
ונזכרתי בשיחה שהיתה לי לפני כמה שנים.
*
"תגיד לי", פנה אליי פתאום
סמנכ"ל הטכנולוגיה
של חברת פיננסים גדולה,
שאין לי ספק ששמעת עליה.
"מה ההבדל בין סטוריטלינג
לבין קופירייטינג רגיל, לא מתיימר,
כזה שאפשר למצוא ברוב הפרסומים
וברוב האתרים?"
חייכתי.
זו היתה הפגישה השלישית שלנו
על מיני-קמפיין שהיה מיועד לקדם
מערכת חדשה לסוכנים שאיתם
החברה שלו עבדה,
וכבר נוצרה בינינו ידידות.
"אתה רוצה שהאנשים שלהם אתה מפרסם
יאמינו לך, נכון?"
"ברור. אחרת הם לא יקנו".
"זה בדיוק העניין.
גם קופי רגיל וגם סטוריטלינג
נוצרים כדי לקדם אותן מטרות",
אמרתי לו.
"ההבדל הוא שלסטוריטלינג
הרבה יותר קל להאמין,
כי הוא מכניס את המסרים הפרסומיים
לקונטקסט סיפורי אותנטי.
ואנשים מתוכנתים להאמין לסיפורים,
עוד מהימים שחיינו במערות".
"תסביר", הוא אמר לי.
"קח את השיחה הזו, לדוגמה.
אולי עוד כמה שנים אני ארצה
לכתוב פרסומת עבור עצמי,
שמוכרת שירותי סטוריטלינג.
אתה יודע מה אני אעשה אז?"
הוא נשען לאחור, משועשע.
היה ברור לי שהוא תפס מייד,
אבל המשכתי רק כדי שהנקודה
תהיה נעוצה עד הסוף.
"קופי רגיל היה מביא משחק מילים,
כמו 'מה הסיפור שלך'.
זה לא יעבוד כי לא יאמינו לזה.
אבל אם אני אצור סיפור מציאותי,
שיכלול אותך ואותי, אז..."
"...אז הלקוחות העתידיים שלך
יאמינו לזה יותר, כי הם יחשבו
שהשיחה הזו באמת קרתה".
"יאפ. זה ימיר אותם מ'לא מאמינים', ל'כן מאמינים'.
אני גם אשתמש בטכניקה של דיאלוגים,
בדיוק כמו בספרים אמיתיים".
"ואני אהיה דמות דמיונית בסטוריטלינג הזה?"
"אין שום סיבה. אתה אמיתי
והשיחה הזו אמיתית.
גם מה שאתה מוכר
לסוכנים שלכם הוא אמיתי,
ולכן אנחנו משתמשים איתם בסטוריטלינג
ולא בקופי רגיל. כל מה שצריך זה
לסדר את המסרים שלך כך
שהם יהפכו לסיפור אמיתי".
*
האם זה סיפור אמיתי? כן, בערך.
הוא קרה לפני כמה שנים,
ואני לא זוכר את התמלול המדויק.
אפילו לא את הנושא המדויק של השיחה.
הנקודה היא שהאמנת לזה.
כולם מאמינים לזה.
כי זה סיפור, והוא מסופר היטב.
היום אותו אדם (וזה לגמרי לגמרי אמיתי)
יושב על סטארטאפ ששווה מאות מיליונים.
במצגות שלו למשקיעים הוא סיפר סיפור.
ללקוחות הקיימים שלו, היום,
הוא גם מספר סיפור.
הוא כבר יודע מה ההבדל
בין קופירייטינג רגיל לבין סטוריטלינג.
לסטוריטלינג, אנשים מאמינים.
*
עכשיו, כולנו קוראים את הפוסטים האלה
(כולנו = גם אני. כן, אני קורא את שלי)
כדי לכתוב וליצור סיפורים יותר טובים.
לרוב מדובר בסיפורים למטרות הנאה,
אבל לפעמים אלה סיפורים עם אג'נדה.
לפעמים אלה ספרי אוטוריטה,
לפעמים אלה דברים שאנחנו כותבים
כדי שאנשים יקנו מאיתנו דברים.
לפעמים אלה דברים שאנחנו כותבים
כדי להתקדם בקריירה.
וכל מה שאנחנו לומדים על אומנות הסיפור
יכול להיות מתורגם לתוצאות אמיתיות
בעולם האמיתי.
*
וכמעט על הדרך, אחרון חביב:
החלטתי לסיים היום את
אני אעשה את זה הערב, 22:30,
אחרי שאסיים ללמד באקדמיה לסופרים,
אבל עד אז אפשר לקבל את ההנחה
בהכנסת הקוד שנטובה.
