כתיבה טובה היא לא רק שימוש במילים נכונות. היא תהליך של יצירת מציאות בראש הכותב ושידורה לראשו של הקורא. הנה למה זה עובד כשעובד, ולמה זה נשבר כשנשבר.

סדר התגובה הביולוגי הוא כלי פשוט שהופך דמויות שטוחות לחיות. כשדמות מגיבה בסדר הנכון: גוף, מחשבה, דיבור, הקורא מאמין לה. כשלא, הוא מרגיש שמשהו לא מסתדר.

אם הדיאלוגים שלכם נשמעים כמו שיחת גג נעימה בין שכנים טובים, כדאי להמשיך לקרוא. דיאלוג טוב הוא לא שיחה. הוא קרב. ולמרות שזה נשמע מוגזם, זו הדרך היחידה להבין למה חלק מהדיאלוגים שולפים אתכם מהכסא ואחרים גורמים לעמוד להחליק בין האצבעות. כלל הברזל בכל דיאלוג שכדאי לקרוא, יש קונפליקט. לא בהכרח ויכוח עם צעקות - אלא מתח בין שני רצונות שלא יכולים לשכון ביחד באותה נשימה. דמות אחת תוקפת: היא מדברת, דוחפת, מנסה להשיג משהו. הדמות השנייה מתגוננת: היא מקשיבה, שוקלת, מנסה לא לצאת פצועה מהשיח

הנה כמה טכניקות כתיבה ועריכה שיעזרו לך לכתוב טקסט שיאפוף את הקוראים מכל הצדדים (אימרסיה) ויכניס אותם לעולם שבראת. כך שהם ירגישו שהם אשכרה שם, בעולם הזה שלך. ואולי הם אפילו "הדמות הזו". הטכניקות האלה מבוססות על המציאות האמיתית ועל הדרך שבה אנחנו חווים אותה. אנחנו הרי אפופים במציאות שלנו, נכון? לו היינו דמויות בספר, היינו מתנהגים בדיוק כמונו. אז הנה, ככה אנחנו מתנהגים. 1. שמירה על גיוון צבעים בטקסט: פעם שומעים, פעם רואים, פעם חושבים. לא לתת לאף חלק מהמוח של הקוראים להירדם בג

הבשורה הראשונה: קרין וינטר (השם הישראלי חסוי) Is Killing it on Amazon. היא למדה אצלי עריכה ספרותית, והיתה חדורת מטרה לעשות את זה: היא עשתה את זה לא באופן "מלאכותי" (קניית ביקורות מזוייפות, מבצע מכירות שעושים טריק במהלכו פרסום שעולה הרבה יותר משהוא מכניס) אלא על ידי כתיבה טובה, עבודה מדהימה בטיקטוק, תחקיר יסודי של הז'אנר (רומן רומנטי, הכי נמכר והכי תחרותי שיש) יסודיות ופדאנטיות שאין דברים כאלה. ככה נראה עמוד הספר שלה באמזון: איזה יופי! איזו השקעה! היא בכלל סמל לעקשנות ונחישות.

אתמול ארגנתי את הממ"ד. כלומר, סגרתי את חלון הפלדה (הוא בדרך כלל פתוח) ופיניתי את המיטה, כדי שילדון הבית יוכל לישון בה. שקט מתוח עובר על ישובי החוטף, שקט מתוח עובר עלינו כמכבש. כולנו בסיפור מתח. מה זה מתח? מתח זה הפוטנציאל שמשהו יקרה. זה הפער בין המצב כרגע... למצב שיכול לקרות. מתח הוא התבלין הסיפורי החשוב ביותר, הוא זה שגורם לנו לקרוא את השורה הבאה. ולמה נקרא אותה? כי יש לנו ציפיות ממנה, ואנחנו לא יודעים מה יקרה בה. אפשר להכניס מתח לכל דבר, כי מתח קשור, לפני הכל, לסגנון הכתיבה

אתמול, בשיעור הכתיבה באקדמיה, ביקשתי מהמשתתפים לכתוב זיכרון. יצאו סיפורים יפים. ריגשו גם. ואז שאלתי אותם שאלה פשוטה: ממה עשוי זיכרון? זו לא שאלה קלה. ספר עשוי מדפים כרוכים מלוכלכים בדיו. פלסטיק עשוי מדינוזאורים שנרקבו. חשמל עשוי מאלקטרונים תזזיתיים. אור עשוי מפוטונים. ממה עשוי זיכרון? זיכרון עשוי מקשרים חשמליים שנוצרו בין נוירונים במוח שלנו. נוירונים שבעבר לא היו קשורים אחד לשני, למרות שהיו סמוכים אחד לשני. ואז, אני לא יודע אם הם זזו, או שמשהו אחר זז, אבל בטוח משהו איכשהו השת

הימים האחרונים שלי מסתובבים סביב מילה אחת ברורה. שלשום, למשל, נתתי פידבק לאחת מהסטודנטיות בקורס העריכה הספרותית. היא ניתחה יצירה מבחינת אאוטליין וארכיטיפ (במקרה זו היתה יצירה שלי, סוף איכילוב) ו... הגיעה לעומקים אדירים ומגוונים שהמשותף לכולם: הם לא קיימים. היא חיפשה את המורכבות, במקום שבו היה צריך לחפש את הפשטות. אתמול היתה פגישת עריכה עם מחבר של ספר עיון מיוחד, שלדעתי יכול להיות גם מהפכני ברמה הבינלאומית. הוא עלה על משהו טוב מאוד, רעיון גדול שהוא רעיון ענק. ו... כתב היד שלו

אנחנו נמצאים בעידן חוסר הפשרה. מוזר לי, המשפט הזה שכתבתי פתאום. התכוונתי לכתוב משהו אחר לגמרי, על ראפור, על התאמה בין הסגנון שלנו לסגנון של מי שמולנו, במיוחד בהיבט של עורך ונערך. (מחזור 9 של קורס העריכה הספרותית יצא אמש לדרכו, בקול תרועה, והרכב האנשים בו מרגש אותי מאוד) אבל אולי זה קשור. הכל קשור. אז: אנחנו נמצאים בעידן חוסר הפשרה. יותר ויותר אנשים לא מוכנים להתפשר על דבר. מעדיפים לצאת למלחמה במקום לדבר. דיבור נתפס כחולשה, כי מהי מילה לעומת אגרוף? וכן, זה קשור. אחזור לנו

ע. הלל כתב את המילים האלה 20 שנים לפני שנולדתי, והן רלוונטיות מאי פעם והן רלוונטיות יותר מכל למי שרוצים לספר סיפורים. מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיז'מה? הזברה היא הדמות שלך. היא יכולה ללבוש כל מאפיין שבא לך. היא יכולה ללבוש בגדי התעמלות אם העלילה שלך מחייבת אותה לשיעור ספורט. היא יכולה ללבוש סרבל אם העלילה שלך מחייבת אותה לתקן איסטלציה. היא יכולה ללבוש שמלת מלמלה אם העלילה שלך מחייבת אותה לרקוד סלסה. אבל הכל שטויות, וזברות שלובשות בגדי התעמלות כלל אינן אמיתיות. זברות, כמו

"כי זה מעשיר את הטקסט!" היא אמרה. זה היה אתמול בערב, במסגרת האקדמיה לסופרים (שמי שלא רשומים אליה הם פשוט פראיירים). מי זו "היא"? עורכת אצלנו, וגם סופרת מאוד מוכשרת (העולם עוד לא הכיר אותה אבל יש זמן). היא כותבת ספר מסע של אשה, שמגלה את עצמה ואת הכוחות הפנימיים שלה, והוא נכתב בסגנון הקלאסי של גוף שלישי עבר, שמדמה גוף ראשון. אלא מה? על הדרך היא משבצת, מדי פעם, קטעי זרם תודעה יפים של דמות אחרת לחלוטין, שבכלל לא מופיעה באופן פעיל בספר. השאלה שלה באקדמיה היתה, "האם לכתוב אותם בגוף

מאז יום רביעי אני עונה לעשרות פניות של אנשים שמבקשים גישה להקלטה של החלק הראשון של הסדנה הזו: למה? הסיבות מגוונות: "נרדמתי" "לא יכולתי...

אני יודע מה יקרה (כי זה כבר קרה): מייד בסיום ההרשמה אנשים יתעוררו. וירצו את זה: כדי שזה לא יקרה גם לך, אנא - לפנות שעה מהחיים (מקסימום...

תיכף עדכונים ובשורות מרגשות, אבל קודם: פברואר היה קצר, קר וגם די מר. בטח למי שגרים במזרח אירופה, ובטח אם באוקראינה, כמו אחת מיקירות...

מה עריכה ספרותית מצטיינת צריכה לעשות: קודם כל: לדעת בדיוק מופלא מי הקוראים ה"רעבים" של הספר ועל מה הספר בדיוק (כי זה ממש לא טריוויאלי)...

ביום רביעי האחרון העברתי השתלמות מיוחדת לעורכים של בית העורכים בנושא כתיבת "דבר העורך". מדי חודש אני מעביר השתלמות בנושא אחר. ולגבי "דבר...

אחד הדברים הכי כיפיים שיש בלהעביר שיעור כתיבה באקדמיה לסופרים כל יום, ממש כל יום (לא את כולם אני מעביר אישית), זה שכל יום מקבלים תובנה...

טריק העריכה הכי גדול והכי פשוט שאי פעם נולד בגלאקסיה שלנו הוא פשוט לקרוא את הטקסט שכתבת בקול רם. אם אפשר, אז לשחק אותו כמו בקאמרי. אם אי...