30 באוק׳
לקרוא את הטקסט בקול: מה ההיסטוריה של הקריאה מלמדת כותבים
10 בנוב׳
זמן קריאה 3 דקות
אם אתם רוצים לדעת אם פרק שכתבתם עובד, לקרוא את הטקסט בקול הוא המבחן המהיר והזול ביותר שיש. האוזן תופסת את מה שהעין מחליקה עליו: משפט שנגמר בו האוויר באמצע, מילה שחוזרת פעמיים באותה שורה, דיאלוג שאף אדם לא היה אומר. הסיבה שזה עובד ישנה מאוד, והיא מתחילה הרבה לפני שהיו ספרים.
הסיפור נולד בקול
במשך אלפי שנים סיפור היה משהו ששומעים. המספר ישב מול קהל, ואם הקהל השתעמם, הוא ראה את זה מיד ותיקן תוך כדי דיבור.
השירים של הומרוס עברו מפה לאוזן דורות לפני שמישהו העלה אותם על הכתב. החזרות, הכינויים הקבועים, המשקל, כל אלה עזרו למספר לזכור ולקהל לעקוב.
גם העברית שומרת את הזיכרון הזה. לקרוא פירושו קודם כול להשמיע קול, לקרוא למישהו בשמו. מקרא הוא טקסט שנועד להיאמר, ובבית הכנסת קוראים בתורה בקול עד היום, בטעמים, כי הטקסט נכתב כדי להישמע.
מתי התחלנו לקרוא בשקט
בספר "וידויים" של אוגוסטינוס יש קטע מפורסם. הוא מתאר את אמברוזיוס, הבישוף של מילאנו, קורא ספר בלי להשמיע הגה. העיניים עוברות על הדף, הלשון נחה.
אוגוסטינוס מתעכב על המראה הזה כי הוא הפליא אותו. חוקרים מתווכחים עד היום כמה נדירה הייתה קריאה שקטה באותה תקופה, אבל ברור שהיא הייתה שווה תיאור.
חלק מההסבר טכני. בהרבה כתבי יד יווניים ולטיניים המילים נכתבו ברצף, בלי רווחים ביניהן. כדי להבין משפט כזה היה צריך להגיד אותו ולשמוע איפה מילה אחת נגמרת והבאה מתחילה.
הרווחים, סימני הפיסוק והפסקאות התפתחו לאט, ואיתם העין למדה לעבוד לבד. הקריאה הפכה לחוויה פרטית: אדם, ספר ושקט. זה הישג גדול, ויש לו מחיר שכותבים משלמים בלי לשים לב.
מה העין מפספסת והאוזן שומעת
כשאתם קוראים את הטקסט שלכם בעיניים, המוח משלים. הוא יודע מה התכוונתם לכתוב, ולכן הוא מדלג על מילה חסרה, מיישר תחביר עקום וממשיך הלאה. כשאתם אומרים את אותו משפט בקול, אין לו איפה להסתתר.
הנה מה שבדרך כלל צץ בקריאה בקול:
משפטים ארוכים מדי, כאלה שנגמר בהם האוויר לפני הנקודה.
מילה שחוזרת פעמיים או שלוש באותה פסקה.
צלילים שמתנגשים, כמו רצף של מילים שמתחילות באותה אות.
דיאלוג שנשמע כמו מכתב מהבנק.
פסקה שבה אתם עצמכם מתחילים להשתעמם.
המוח שלנו בנוי לשמוע סיפורים, וכתבנו כאן בעבר למה הוא מעדיף אותם בקול. גם כשהקורא שלכם קורא בשקט, בתוך הראש שלו יש קול שקורא איתו. משפט שצולע באוזן יצלע גם שם.
איך לקרוא את הטקסט בקול בצורה שמועילה
הדפיסו את הפרק, או לפחות החליפו גופן וגודל על המסך. טקסט שנראה אחרת נשמע לכם זר, ואתם קוראים אותו כמו מישהו אחר.
קראו בקול מלא, בקצב של דיבור, עם עט ביד. כל מקום שבו נתקעתם, נשמתם באמצע או חזרתם אחורה כדי להבין, סמנו בשוליים. אל תתקנו באותו רגע. רק סמנו והמשיכו.
כשתסיימו, חזרו לסימונים. ברוב המקרים התיקון פשוט: לפצל משפט, למחוק מילה, להזיז פסיק. סימני הפיסוק הם הכלי שאומר לקורא איפה לנשום, ואורך המשפט קובע את הקצב הרגשי של הסצנה.
אם קשה לכם לשמוע את עצמכם, בקשו ממישהו אחר לקרוא לכם. במקומות שבהם הוא מגמגם, גם הקורא העתידי יגמגם. אפשר גם להפעיל הקראה ממוחשבת. הקול שטוח, ובדיוק בגלל זה הוא חושף מקומות שבהם הטקסט נשען על הטעמה שקיימת רק בראש שלכם.
הקהל שחסר לכם ליד השולחן
המספרים הראשונים ידעו מיד אם הסיפור עובד, כי ראו את הפנים של השומעים. לכם אין קהל מול השולחן. הקריאה בקול היא הדרך הקרובה ביותר להחזיר אותו לחדר.
עשו את זה בסוף כל טיוטה, ובמיוחד לפני ששולחים כתב יד לעורך או להוצאה. פרק אחד ביום מספיק. אחרי שבוע תשמעו את הטקסט אחרת, וגם תכתבו אחרת, כי האוזן תתחיל לעבוד כבר בזמן הכתיבה.
שאלות נפוצות
האם צריך לקרוא בקול את כל הספר?
כדאי, אבל אם הזמן קצר, התחילו מהפרק הראשון, מסצנות הדיאלוג ומהסוף. אלה המקומות שבהם הקורא מחליט אם להמשיך, ושם כל צליעה מורגשת יותר.
האם הקראה ממוחשבת מספיקה?
היא טובה בחשיפת מילים חסרות ומשפטים עמומים. רגש וקצב היא שומעת פחות טוב, ושם הקול שלכם עדיף. השילוב של שתיהן נותן את התמונה המלאה.
כמה זמן זה לוקח?
פרק של עשרה עמודים נקרא בקול בערך בעשרים עד שלושים דקות. זה הרבה פחות מהזמן שעורך יקדיש לתקן את מה שהייתם יכולים לשמוע לבד.
רוצים שנעבור יחד על כתב היד שלכם? בית העורכים













































































תגובות