סיפור קצר - מי כותב? למה? ואיך עורכים?

בעבר, בארה"ב, סיפורים קצרים היו

הדרך הסטנדרטית של סופרים להתקדם.

הם פרסמו בהתחלה בחינם במגזינים שוליים,

אם זה הצליח -

גם מגזינים פחות שוליים

קנו מהם זכויות פרסום (בזול),

וככה, כשהם שיחררו את

כתב היד הארוך הראשון שלהם

הם כבר באו עם רזומה מוכח

שסייע להוצאות לבחור בהם.

היום הדברים קצת שונים,

ובישראל ודאי שמאוד שונים.

מה מקום הסיפורים הקצרים בישראל?

איך הם יכולים לעזור לך להתקדם

ולהגיע לקהל רחב?

האם יש להם בכלל קהל?

לדעתי כן, אבל זה עוד לא פוצח.

אני כל הזמן מהרהר ברעיון

של לפתוח פלטפורמת סיפורים קצרים

בעברית, גם כאן בישראל.

כמובן שסיפורים ערוכים, לא דראפטים ראשונים.

אני יודע שקיימים כמה אתרים כאלה,

למשל Amour של גל ברקן,

אבל הוא מוקדש לאהבה ואני מדבר על דגשים אחרים.

בכל מקרה, עד שזה יקרה,

אנחנו משתמשים בסיפורים קצרים

כדי לאמן את העורכים שלומדים אצלנו.

באמצעות סיפורים קצרים,

שאחר כך גם יוצאים חינם בספרי "סיפורונה".

ביום שלישי היה לנו מפגש פידבק

על סיפורים נערכים כאלה,

ואני רוצה לתת לך כמה דגשים חשובים

מתוך אותו מפגש.

1. סיפור קצר הוא פצצונת רגש מזוקקת.

הוא דומה לשירה, במובן הזה.

אם הסיפור שלך מעורר רק רגש עמום -

צריך לעבוד עליו עריכתית

כדי לזהות את הרגש הנכון ולחזק אותו.

2. השורה או הפיסקה האחרונות - הכי חשובות.

כל הסיפור עובד עבורן.

לא ברור לך על מה הסיפור? זה כתוב בסוף.

יש להן גם את התפקיד החשוב ביותר ביצירת הרגש.

3. אין שתי פואנטות בסיפור קצר אחד

(אלא אם כתב אותו גאון בקנה מידה עולמי,

וגם זה לאחר 1000 ניסיונות שלא צלחו).

4. העריכה הסגנונית תבוא רק אחרי

שדאגנו שהסיפור "עובד". כלומר:

הוא מעורר רגש חזק מאוד אצל הקורא,

וברור (בסוף) על מה הסיפור באמת.

5. וכשהעריכה הסגנונית כן מגיעה?

היא חייבת להביא לטקסט מושלם,

קריא מאוד. אין בסיפור הקצר

מספק עלילה שיסתיר סגנון כתיבה מעפן.

יש עוד תובנות,

אבל אלה החשובות ביותר.