איך הופכים כתב יד בינוני לספר טוב?

(הצצה לתהליך העריכה שלנו)

אז יש לך כתב יד. כתבת אותו. אולי אפילו הדפסת אותו, וגם קראת אותו. ועמוק בלב,

ההרגשה הפנימית נעה בין:

1. זה מדהים ומעולה! מדהים! מעולה! 2. זה גרוע ומביש ומביך.

איפה האמת?

לצערך ולשמחתך, שתי התשובות נכונות, כנראה.

זה יכול להיות מדהים ומעולה, אבל כרגע זה (מביך, גרוע) בינוני. במקרה הטוב.

אז מה עושים?

*

אגב, לפער הזה בין מה ש"יכול להיות" לבין "מה שיש כרגע" קוראים מתח. אנחנו משתמשים בו לא מעט בתהליך העריכה שלנו, כדי לגרום לקוראים לנשנש ציפורניים ולהמשיך משורה לשורה.

מתח טוב מצריך גם מנגנון השהייה טוב, והשורות האלה, שבין הכוכביות, הן בדיוק מנגנון ההשהייה בו בחרתי להשתמש בפוסט הזה.

* נמשיך.

תהליך העריכה שלנו נבנה במיוחד כדי להפוך גם כתבי יד בוסר, של מחברים שכותבים ספר ביכורים (ושחלקם לא כתבו מעולם, ואפילו לא קיבלו ציון סביר ב"חיבור") לספרים טובים. ומומלצים.

למעשה, את חלק מהספרים אנחנו לא "עורכים" במובן המקובל של המילה, אלא ממש מגדלים. מגדלים מאפס. משקים, מדשנים, גוזמים.

ואנחנו מתחילים בזרע.

1. מציאת הרעיון הגדול. זה השלב הראשון בעריכה שלנו, הוא החשוב ביותר בו, ובמהלכו המחבר לא כותב מילה אחת.

ללא רעיון גדול, יצא לך ספר קטן. ו... סביר להניח ש (99% ביטחון, מנסיוני) שהרעיון שלך כרגע אינו הכי גדול שהוא יכול להיות.

אז קודם כל אנחנו עורכים את זה. את הדי.אן. איי הרעיוני של הספר שלך.

ומעניקים לו, בפעם הראשונה, את הפוטנציאל להיות ספר מדהים.

(אגב, כדי שהספר יעבור לשלב הבא, הוא צריך לעבור את הביקורת האישית שלי. הוא באמת צריך להציב לעצמו רף גבוה)

2. תכנון מחודש של מבנה הספר. בשלב הזה המחבר כן כותב מספר מילים, אבל הן לא בתצורת ספר. חייבים אותו כדי לגרום לזרע הרעיוני להתממש בגבעול, בגזע, בענפים, בשורשים איתנים ובנוף עלים נישא. יש לזה טכניקות מורכבות. מאוד.

גם אם כבר כתבת 50 או 100 אלף מילים, אנחנו נפרק אותן לגורמים ונרכיב אותן מחדש. הפעם כדי שהן יהיו נכונות לרעיון הגדול החדש. עם הדמויות, העלילה, בניית העולם, הכל.

99% מהמחברים לא יודעים לעשות את זה לבד. מילולית, לא יודעים. אין להם את הידע התיאורטי שצריך. אנחנו מלמדים אותו בקורס העריכה.

וכמובן, בלי רעיון גדול, לא יהיה לנו מושג מהו המבנה שבאמת יכול להפוך ספר לגדול.

כאן , לראשונה, אנחנו מתחילים להגשים את חזון הרעיון, וכבר יכולים לראות איך הפוטנציאל מתממש.

3. הפרחת הטקסט והפיכתו ל"אמיתי". כאן כבר נכנסים לפרטים הקטנים. לסגנון הכתיבה. למיקרו-מבנים של סצנות, פיסקאות, משפטים, דיאלוגים.

זה דורש מספר סבבים של עריכה (המחברים בדרך כלל פחות מרגישים אותם, העורכים והעורכות שלנו - מאוד) ובכל סבב אנחנו מטפלים באופן ייחודי באספקט שונה של הטקסט.

למשל, סבב דיאלוגים (זה מספר סבבים). וסבב אמינות. וסבב עניין. וסבב קולות לדמויות (לא בהכרח דיאלוגים). וסבב צבעים בטקסט.

כאן הפוטנציאל מתממש. כאן הפרחים הופכים לפירות. כאן הביצוע הופך להיות לטוב ביותר שהוא יכול להיות.

וכך אנחנו יכולים לקחת אפילו כתב יד בינוני ובוסרי, עם רעיון בינוני ובנאלי ונדוש, עם ביצוע בינוני (במקרה הטוב, כן?) ולהפוך אותו לספר טוב, שהמחבר או המחברת יתגאו בו.

זה לא "עוד ספר". זה ה-ספר. ספר ממש ממש טוב.

* * *

וכמובן, אם כתב היד המקורי מתחיל במקום גבוה יותר, גם הספר המוגמר יוצא טוב יותר.

ספר מופלא. כבר יש לנו כאלה.

כשזה קורה, כמו שכבר קרה אצלנו כמעט כל פעם, המחמאות שמציפות את המחברים... זה גורם לכל המאמץ להיות שווה את זה.

כמו מה שתמי שלחה לי אתמול (הספר שלה בעברית, אגב):

את הספר שלה ערכה שרה קלימן הנפלאה, בוגרת מחזור קורס העריכה הראשון שלנו.

בחודש מרץ אני פותח את המחזור השביעי של קורס העריכה. (כנראה שתהיה גם קבוצת בוקר וגם קבוצת ערב)

ואני כבר משתוקק להכיר את העורכים הבאים שיגדלו עוד ספרים נהדרים אצלנו, בעוד חצי שנה, כשתסתיים ההכשרה שלהם.

לירון פיין