top of page
  • yehudit5

הקשבה לצד השני יכולה להפוך את החיים לטובים יותר

אנחנו נמצאים בעידן חוסר הפשרה.

מוזר לי, המשפט הזה שכתבתי פתאום.

התכוונתי לכתוב משהו אחר לגמרי,

על ראפור, על התאמה בין

הסגנון שלנו לסגנון של מי שמולנו,

במיוחד בהיבט של עורך ונערך.

(מחזור 9 של קורס העריכה הספרותית

יצא אמש לדרכו, בקול תרועה,

והרכב האנשים בו מרגש אותי מאוד)

אבל אולי זה קשור.

הכל קשור.

אז: אנחנו נמצאים בעידן חוסר הפשרה.

יותר ויותר אנשים לא מוכנים להתפשר על דבר.

מעדיפים לצאת למלחמה במקום לדבר.

דיבור נתפס כחולשה,

כי מהי מילה לעומת אגרוף?

וכן, זה קשור.

אחזור לנושא המרכזי, סגנונות תקשורת.

זה אחד מהאלמנטים הכי חשובים

בתהליך עריכת ספר.

עורכת ונערכת, או עורך ונערך,

או כל מיקס מגדרי אחר,

חייבים להרגיש בנוח זה עם זה.

שיש להם שפה משותפת.

ואיך זה קורה?

על ידי הקשבה לצד השני...

והתאמה קטנה לסגנון שלו.

קוראים לזה ראפור.

לטוני רובינס יש על זה סרטון נהדר

בן 2 דקות, שאפשר לראות כאן

(יש גם הדרכה קולית של מעל שעה, כאן)

העיקרון מאוד פשוט:

אם האדם שאני בא לעזור לו

מופנם ועדין -

אני גם אדבר אליו באופן מופנם ועדין.

אחרת הוא ירגיש שאני בא לתקוף אותו.

אם מי שמולי אגרסיבי וכוחני?

אהיה אגרסיבי מולו

(רואה את הקשר לעידן אי הפשרה?)