top of page
  • talbe4

לינצ'טרנט או דיון חשוב?

כבר מזמן לא הייתי במרכז סערה :)

אבל הנה זה כאן, וכיף להתמודד.

באה אלינו מחברת לפגישת רעיון גדול,

יצאה עם חומר למחשבה,

ופרסמה פוסט לגיטימי לחלוטין

בקבוצת הפייסבוק של הסופרים המתייעצים:


(אפשר לחפש את זה שם)

ומאותו רגע, סערה שמתחלקת לשלושה סוגי תגובות:

1. מתחרים מקצועיים (עורכים, חברות הפקה)

שיודעים שמדובר בנו וזורקים את הבוץ

הכי חומצי שיכלו למצוא. אני מבין לליבם.

2. מחברים ומחברות שמעולם לא נערכו בצוות

וזה נשמע להם מוזר ואפילו מופרך. צוות?

מי שמע על זה? זה מתכון לאסון!

3. מחברים ומחברות שנערכים אצלנו,

יודעים במה מדובר, ומספרים על החוויה שלהם.

(רמז: לא אסון).

מהתגובות, הבנתי שלא ממש יודעים

איך נראית עבודת צוות אצלנו.

למעשה, מניסוח השאלה ניתן להבין שמדובר

בעגלה אחת שרתומה לשלושה סוסים,

שכל אחד מושך לכיוון שלו.

זה באמת מתכון לקטסטרוף!

...אבל זה לא מה שקורה אצלנו.

אז אני רוצה להסביר כאן,

בפרוטרוט,

מה זו עבודת צוות בבית העורכים.

זה גם עניין של שלבים.

שלב 1: גיבוש הרעיון הגדול

זה שלב הבריינסטורמינג.

סיעור מוחות סביב הספר,

(גם אם הוא כבר כתוב)

סביב הרעיונות שעומדים מאחוריו,

סביב המחבר/ת וסביב קהל היעד.

זה המקום בו המחבר או המחברת

מגלים את עצמם מחדש.

את זה אנחנו עושים עם המחבר/ת,

בצוות של עורכים ספרותיים

של לפחות שני אנשים (עדיף 3-4)

כדי לקבל מקסימום נקודות השקפה

ורעיונות טובים.

וזה נפלא. כי אם אני, למשל,

הייתי מבצע לבד את השיחות האלה -

לא הייתי מצליח להגיע לבדי לרעיונות

הטובים שאינם טריוויאליים.

למעשה, בפעמים רבות

הגישה המקורית שלי

השתנתה לחלוטין תוך כדי התהליך.

לבסוף מגובש רעיון גדול וחזק,

שישמש כמגדלור אליו חותרים.

2. עריכת מבנה

כאן הרעיון הגדול מוביל לחיזוק

המבנה של הספר,

קשתות הדמויות,

טוויסטים בעלילה ועוד.

השלב הזה נעשה על ידי

העורכת המבצעת (או העורך המבצע)