צביקה אלון בספר חדש עם פרקים ראשונים חינם

לירון בחופשת מחלה ואני ממלאת את מקומו (לא להיבהל, רק היום).

אנצל את ההזדמנות להמלצה על ספר שהופק בבית העורכים – ספרו של צביקה אלון, "בבקשה, ספר לי קיבוץ...".

הספר אמנם נכתב בידי מי שנולד ובגר בקיבוץ, אך אין זה עוד "ספר קיבוצי". זהו קובץ סיפורים יוצאי דופן. חלק מהסיפורים דוקומנטריים לחלוטין, חלקם עירוב של מציאות ודמיון, חלקם בדיון כולו. יש סיפורים מלאי יופי, יש סיפורים אפלים, יש המעוררים צחוק ויש סיפורים שנוטפים דם וטירוף נפש. כולם מתחברים לתמונת געגועים – ואולי קינה – שבמרכזה הקיבוץ שהיה, ואינו עוד.

רגע, אל תמהרו לפסול, גם מי שאין לו כל נגיעה לחיי קיבוץ ימצא בו דמויות להזדהות, כי הסיפורים עוסקים בבני אדם וביחסים ביניהם.

רוצים דוגמה? הנה, על קצה קצהו של המזלג:

"הזיכרונות והמחשבות מציפים את סוניה בתערובת של געגוע לימים ההם וכאב על ימיה בהווה. היא עוצמת את עיניה, הודפת במחשבתה את הכאב ומתמכרת לזיכרונות האושר, שומעת במעורפל את קולו של מנואל לצידה.

"עכשיו יפה-יפה, סוניצ'קה, כן?" הוא מתפעל באוזניה. גם מנואל אוהב את האביב הארצישראלי.

נועם ושלווה אופפים את סוניה והיא מתמכרת להם בכל גופה, בכל מאודה. לפתע נשמע רחש גלגלים על השביל. סוניה פוקחת את עיניה ומתאבנת באחת: בעלה הנכה והמנותק מכל אשר סביבו, בכיסא הגלגלים שלו, נדחף בידי יוליה היפה, מתקרב בשביל לעברה.

(קטע מהסיפור שעת שקיעה, מתוך הספר "בבקשה, ספר לי קיבוץ...")

הסופר, צביקה אלון כבר הוציא ספרים בעבר ואף ערך ספרים והוא מעיד:

"בגדול, עברתי חוויה מרתקת במהלך השנה האחרונה, שונה מאוד (רובה לטובה) מחוויות ההוצאה לאור של שלושת ספריי הקודמים. אין ספק שצוות "בית העורכים" בניצוחו של לירון, מייצג ומיישם גישה ייחודית בתחום ההוצאה לאור בתחומים רבים: עבודת צוות, מחוייבות מקצועית לאיכות ה'מוצר' בכל שלב, תקשורת מעולה ומתמדת בין כל העוסקים במלאכה (כולל המחבר), הוגנות ושקיפות בנושא העלויות, סיוע 'טכני' חיוני (בקשר עם "אמזון"), תרומה ספרותית-שיווקית חשובה (מבנה הספר וטקסט הכריכה האחורית) ועוד.

מה עוד נבקש?

פשוט: ללחוץ כאן ולקרוא את הפרקים הראשונים של הספר.

ד"ר שרה קלימן