אוג והמכשפות: מה בדיוק תרמו העורכות שלי לספר החדש שכתבתי

אני רוצה לתת לך הצצה מקרוב

לתהליך עריכה ספרותית חזק, ברוטלי לפרקים,

אבל כזה שנותן ערך סופי עצום.

ובתוך הבלנדר הפעם: הספר החדש שלי.

הפעם זה ספר עיון. מדריך כתיבה.

אני חושב (אובייקטיבית) שהוא מדריך הכתיבה

הטוב ביותר שנכתב אי פעם, ולבטח בעברית.

ולמה?

כי זה הספר שאני הייתי רוצה לקרוא.

הוא החלום הרטוב האישי שלי.

הוא כולל בתוכו את כל טכניקות הכתיבה

החשובות והרלוונטיות עבורך היום,

שנאספו במשך אלפי שנות יצירה.

הוא הכרחי לכותבי פרוזה,

הוא מציל חיים לכותבי עיון,

הוא הכרחי לתלמידי כתיבה.

הבעיה נמצאת במחבר שלו.

מדובר בברנש בלתי עריך ובטוח בעצמו,

אחד שכבר אמרו עליו שהוא מנהיג כת מסוכנת,

אחד שחושב - מהרגע שהוא קם בבוקר -

שרמת הכתיבה שלו בכוכבים,

שהוא הכי מבין בעולם בזה,

ושאין שום סיבה שיערכו אותו,

כי זה כבר מושלם.

מה עושה כזה ברנש בלתי עריך?

נותן את כתב היד שלו לשתי עורכשפות.

הנה הראשונה:

אושרית אוחנה, מנהלת תחום עריכה ספרותית אצלנו

והנה השנייה:

נעמה טל, מנהלת תחום הדרכות המקצועיות אצלנו

המשותף לשתיהן, פרט לכישרון הרב:

הן לא רואות אותי ממטר.

יש להן פה גדול בלי ברקסים,

האגו שלי מעניין להן ת'שוםדבר בדיוק,

ואני חושד שהן מפיקות הנאה סדיסטית

(לא סמויה בכלל)

בכל פעם שהן נוזפות בי,

מתקנות אותי,

ומראות לי איפה ליכלכתי ואיך לנקות את זה.

אושרית היא העורכת הראשית של הספר,

ונעמה - קוראת בטא עם סמכויות מורחבות.

והנה השינויים שהן הכריחו אותי לבצע -

לא בכוח, אלא במוח.

הן פשוט ראו דברים שאני לא ראיתי.

נתחיל:

1. שינויי מבנה משמעותיים.

לא פחות משלושה פרקי תוכן סופר-חשובים

פשוט לא היו במקום.

איך לא ראיתי את זה?!?!?!?!

לא חשוב. מזל שהן ראו.

והנה, שבו פרקים לגבולם,

ועכשיו הספר ב-40% יותר טוב

(אני לא צוחק. זה עד כדי כך היה משמעותי)

בזכות כמה קופי-פייסטים.

2. מתן הסבר חשוב שימנע אכזבה

לספר הזה קוראים מדריך הכתיבה של אוג.

למה? כי ככה בחרו הקוראים הפוטנציאליים שלו,

שהעדיפו אותו חד משמעית

על פני השמות הראשונים שחשבתי לתת לו

ערוך להצלחה ו-הספר שמוכר את עצמו.

שני השמות הראשונים מייצגים את הספר נכון יותר,

הם מבהירים בדיוק את התועלת שבו,

אבל אוג ניצח במבחן ההקלקות.

אוג הוא גימיק טוב.

אבל הוא לא היה יכול להישאר רק גימיק.

מי זה אוג? למה הספר על שמו?

מה הוא בדיוק מדריך? האם הוא אני?

ולמה זה חשוב לך ולקוראים האחרים?

בדראפט ללא העריכה לא הסברתי דבר,

ולמעשה גם לא היה לי באמת הסבר.

לא חשבתי שצריך.

אבל אז באו העורכשפות,

צרחו עליי ש"האוג הוא עירום"

ושהוא לא רלוונטי ושאני מייצר אכזבות,

והכריחו אותי לשנות את השם של הספר!

(... או למצוא לאוג הסבר וצידוק אמיתיים)

אז... וואלה.

חפרתי מתחת לאדמה

כדי למצוא צידוק לגימיק,

ומצאתי זהב.

אוג שרד, אבל עכשיו הוא כל כך יותר טוב!

3. מניעת עלבונות בלתי מכוונים

מה לעשות, לפעמים, כשאני כותב ומדבר

אז אני לא יודע גבול ולא באמת

מבין איך הדברים שלי נשמעים על ידי אחרים

ואיך אפשר להבין אותם עקום.

להלן האוכלוסיות שיכלו להיעלב עד מוות

מכל מיני קטעים ששיבצתי בטקסט:

א. נשים בכלל (ונערות צעירות בפרט)

ב. יוצאי אתיופיה

ג. מתנחלים

ד. דתיים

ה. חילונים

ו. קוריאנים (וסינים, ויפנים)

ז. גברים

ח. סופרים וסופרות (!)

ט. סובלים מעודף משקל

י. חברי צוות שלי, שאני ממש אוהב

אני יודע היטב שאני לא מיזוגן, לא גזען,

לא שמנופוב, ולא כל הדרעק הזה.

אבל לא כזה ברור לי שהסרקאזם שלי

יכול לגרום לאנשים לחשוב ככה.

באו העורכשפות והצילו אותי מבושות -

ויותר חשוב, מנעו מאחרים להיעלב.

4. ניקוי טרחנות יתרה

חלק גדול וחשוב מהספר הזה

מתרחש בהערות השוליים שלו,

כי הוא בעצם ממחיש על עצמו

כל מיני טכניקות כתיבה.

אלא מה?

רק אמרו לי "הערות שוליים",

וישר פתחתי מבערים וטסתי איתן למאדים.

טירחנתי. מאוד טירחנתי.

כולל בדיחות פרטיות מדי,

שמצחיקות פחות מדי אם בכלל.

באו העורכשפות ושמו וטו.

אני חושב שעכשיו זה כבר בסדר,

אבל אולי אצטרך עוד לנקות טיפה.

5. דיוקים, ניסוחים, הידוקים

זה כבר בנוהל הרגיל.

כשאתה כותב 50,000 מילים,

חלקן יהיו גרועות גם אם אתה ממש טוב בכתיבה

וגם אם זה עבר עריכה עצמית חזקה.

הן זיהו מה לא ברור, מה לא נכון,

מה מסורבל, מה דורש הסבר,

ומה מיותר (מעבר להערות הצד).

ותיקנו. או נתנו לי לתקן.

אז איך החוויה שלי, להיערך כל כך ברוטלית?

פשוט תענוג.

ואולי אני מזוכיסט, אבל פשוט תענוג..

נכון שאני מאוד אוהב את הרעיונות שלי,

אבל אני גם כל כך אוהב רעיונות של אחרים.

ככל שהתיקון היה יותר מכאיב,

יותר אכזרי,

כך הרגשתי יותר טוב,

ברמת דמעות תודה בעיניים.

הן כל כך חכמות, ואני כל כך אוהב אותן.

עכשיו הספר נמצא בעריכת לשון

אצל יעל שלמון ברנע

(היא מנהלת המחלקה הזו אצלנו),

והיא בכלל לא שואלת אותי - היא מתקנת וזהו.

אני מקווה שלמדת משהו מהאימייל הזה.

ואני מאחל לך לעבור תהליך עריכה דומה.

(כאן, אגב, נכנסים לרשימת ההמתנה לעותקים ראשונים)