מספר-על והראיון של מיכל אדמוני
עוד רגע נדבר על זה:
אבל קודם - על זה:
1. לפני רגע סיימתי להעביר
שיעור "לפרק רב מכר"
פירקנו שם את "עריסת החתול"
של קורט וונגוט, אהובי,
בהמלצת הסופרת מיכל שטייניץ,
ואת גלנקיל, של לאוני סוואן,
בהמלצת העורכת תמר וינברג.
היה מאתגר! בעיקר עם וונגוט.
ולרגע תמהתי מה מצאתי בו בעבר.
עד שהסופר אור בן זאב
סידר לי את הראש ואמר שזה
כמו אלבום קונספט של רוק מהסיקסטיז.
זה גם ספר לאנרכיסטים ציניים (כמוני?)
שנכתב ברוח תקופתו.
סוג של מסה פילוסופית,
על רקע המלחמה הקרה ומלחמת ויאטנם.
ליודעי ח"ן בלבד.
הכיף הגדול באמת הגיע בגלנקיל,
ספר שלא הכרתי וששבה אותי
מהשורה הראשונה (בעצם, השנייה).
ספר קורע מצחוק שמסופר מהזווית
הבלתי שגרתית של מספר-על כל-יודע.
זה סגנון פחות מקובל היום,
שמרחיק מאוד מהדמויות ומההזדהות איתן
(יש היגיון בכך: הדמויות הן כבשים)
אבל בספר הזה הוא עובד ביג טיים.
ולמה?
כי מספר-העל צובע את העלילה ואת הדמויות
בדעות האישיות והמאוד מבדחות שלו.
וזה ההבדל בין מספר-על סתמי וגרוע,
לכזה שמעניק ערך מוסף לסיפור.
הדעות שלו.
ובמקרה הזה, ההומור שלו. הציניות שלו.
כך שאם יש לך סיפור או ספר בסגנון הזה
(ואגב, זה נכון גם למאמרים עיוניים)
אסור לך לשכוח לתת לו את הטאץ' האישי
של מספר העל שלך. זו ממש חובה.
2. את הראיון עם מיכל אדמוני,
מחברת הספר המצליח "באת אליי",
כבר ראית?
משתתפות בו גם תרין אל און ולילי שמיר,
שתי העורכות המוכשרות שלו,
והוא רצוף בהצצה ללב מחברת לא שיגרתית,
תהליך לא שגרתי, וטיפים שכדאי לשקול לאמץ.
הנה הוא כאן:
